הקבצן השתטח על הרצפה ושכב כמת. היא התבוננה בו. אור הזרקור המסנוור התנצנץ על מסכת הפלדה שלה. 

"את תעשי את זה?", שאל ושיניו נוקשות ברעדה.

"כיוון שהוא בידי," השיבה, "אעשה את זה."

"מתי?"

"בבוא הרגע הנכון."

"יש משהו שיכול למנוע אותך מלעשות את זה?"

היא הפסיקה להשתעשע בשרשרת וחככה בדעתה רגע.

"אתה אוהב אותי?" שאלה.

"אינני יכול."

היא ליטפה בידה בעדינות את גוף-השנהב שלה.

"ואלהים?"

"גם לא אלהים. שאם כן, לא היית מה שהנך."

המלכה השמיעה חיוך קל של לעג.

"האם הוא מאהב כה גרוע, שהוא מוותר כל כך מהר?"

הקבצן תלש את כתר-הנייר מעל ראשו ומעך אותו בידו. "את פוגעת באלהים."

"ואולי," השיבה, "אולי אלהים פוגע בי?"

 

 

מתוך "ראי בתוך ראי - מיכאל אנדה".