There was someone waiting for her, a woman with graying pigtails sent by the Chapel. She tood waving in front of a van whose bumper sticker said I Brake for Miracles. As a parting gift Pip handed him the Bible, folding down the pages about Samson. The camera was still around his neck, and he took it off and hung it around hers. She smiled and he smiled back, and for a few moments they searched each other's face with the awkward shyness of people suddenly reminded of how little they know one another. Part of him didn't want to let her go, wanted to accompany her, to watch over her sleep and protect her from harm as he had failed to do for Anna. He wanted to take her small-boned body in his arms and carry her safely into a new life.

But he didn't, and finally Pip shrugged and walked to the van. The woman embraced her as if they were old friends. Pip endured the hug, then threw her backpack into the car and climbed in after it. As they pulled away she turned and waved through the window, and Samson lifted his hand in a salute.

[Nicole Krauss - Man Walks into a Room, page 210]

הייתה שם מישהי שחיכתה לה, אישה עם צמות מאפירות שנשלחה על ידי הכנסייה. היא עמדה מנופפת מול טנדר שהתנוססה עליו מדבקת "אני עוצר בשביל נסים". כמתנת פרידה, פיפ נתנה לו את התנ"ך, וקיפלה את הדפים על שמשון. המצלמה עדיין הייתה תלויה מסביב לצווארו, והוא הוריד אותה ותלה אותה סביב צווארה שלה. היא חייכה והוא חייך בחזרה, ובמשך כמה דקות הם התבוננו זה בפניה של זו בביישנות מוזרה של אנשים שלפתע נזכרים כמה מעט הם יודעים האחד על השני. חלק ממנו לא רצה לתת לה ללכת, רצה ללוות אותה, לשמור עליה בשנתה ולגונן עליה מכל פגע, מה שנכשל לעשות עבור אנה. הוא רצה לקח את גופה הקטן בזרועותיו ולשאת אותה בבטחה לחיים חדשים.

אבל הוא לא עשה זאת, ולבסוף פיפ משכה בכתפיה והלכה לעבר הטנדר. האישה חיבקה אותה כאילו היו חברות ותיקות. פיפ סבלה את החיבוק, ואז זרקה את תיק הגב שלה לתוך המכונית וטיפסה לתוכה אחריו. כשהן התרחקו היא הסתובבה לאחור ונופפה דרך החלון, ושמשון הניף את ידו בהצדעה.