"ועוד דבר היה, שבני-האדם היו מסוגלים לעשותו וכיום אין הם מסוגלים לעשותו כלל: להנות במחשבות שבתוך ראשיהם ממאורעות שטרם התרחשו, ואולי אף לא יתרחשו לעולם. אמי היתה מומחית גדולה בעניין זה. יום יבוא ואבא לא יכתוב עוד סיפורים של מדע בדיוני, אלא יכתוב דברים שהמוני אנשים ירצו לקרוא. ויהיה לנו בית חדש בעיר יפה, ויהיו לנו בגדים יפים, ועוד ועוד.

לא אחת הייתי תמה לדעת, בגללה, למה טרח כל-כך אלוהים לברוא את עולם הממש."

[מתוך "גלפגוס"\ קורט וונגוט]