רוֹקֵחַ הוֹמְלֵס אָצֵטוֹן עִם ווֹדְקָה; שׁוּם דָּבָר נָרְקוֹטִי
אֵינוֹ זָר לוּ.
הַיּוֹם אֶתְאַמֵּן בְּתוֹרָת הַאַלְכִימְיָה, יִהְיֶה הוּא מוֹרַי.
תְּחִילָּה נַהֲפוֹךְ קוּפְסַת קַרְטוֹן לַחַה לַבַּיִת,
אַחַר כָּךְ יַלְדָּה לְאִישָּׁה.
כְּשֶׁיָחְשִׁיך הָעֶרֶב, וְלֹא מִשּׁוּם צִילָּה,
אֶעֱצוֹם אֶת עֵינֵי וַאָכִּיש רַק אֶת עַצְמִי אַהֲבָה.

("גוה העייף של תל אביב" מאת מאיה קופרמן).