הייתי מבולבלת לגמרי בקשר למקום שבו היינו. דוד מקס אמר לי שאנחנו בטיצינו, ושבטיצינו מדברים איטלקית. בחלקים אחרים של שווייץ, הוא אמר, אנשים מדברים גרמנית או צרפתית.

"חשבתי שאנחנו בלוגאנו," אמרתי.

"לוגאנו היא שם למטה," הוא ענה, מצביע על העיר שמתחתינו. "ומונטניולה היא ממש מאחורינו למעלה."

"אז איפה אנחנו נמצאים?" שאלתי.

הוא משך בכתפיו, "בבית בויה פופורינו בין לוגאנו ומונטניולה, במחוז טיצ'ינו בשווייץ באירופה בכדור הארץ."

"אה," אמרתי.

שמתי בחלון חדר השינה שלי שלט שבו כתוב "נחטפתי! אני מוחזקת בניגוד לרצוני!" אבל דודה סנדי אמרה, "יכול להיות שאנשים לא יוכלו להבין מה כתוב כי זה באנגלית." היא קנתה לי מילון אנגלי-איטלקי.

[מתוך "התלבלבות"\שרון קריץ']