"הרגשתי כאילו אני עטופה בבועה. נדמה היה לי כאילו יש סביבי בועה חלקה, צלולה מספיק כדי שאוכל לראות דרכה, אבל חזקה מספיק כדי להחזיק אותי בתוכה.

 דמיינתי חורים קטנים בבועה הזאת שאפשרו לזרמים של כל מיני דברים מבחוץ להיכנס פנימה, כך שיכולתי לבדוק אותם, ולנשוף אותם בחזרה החוצה אם הם לא מצאו חן בעיני. בנסיעה לאלבוקרקי, הנקבים הקטנים הללו היו סגורים, חתומים.

כשהגעתי לנמל התעופה, לא יכולתי לשלוט בהם יותר, חלק מהנקבים נפתחו מעצמם. נקבים לא ממושמעים."

[מתוך "התלבלבות"\שרוץ קריץ']