בלב העייפות הגדולה, שאריות הדאגה והחשש הקל מפני העתיד לקרות מחר ובכלל, תוך הישענות על שמשת חלון האוטובוס האחרון, היה משהו מנחם במראה הברווז גדול-המימדים היושב לו בניחותא על גג העירייה. נדמה שבכל זאת נשארה טיפת שפיות במקום הזה.
[מתוך הבלוג של ריבר טאם.]