מנה מנגנת ואלס של שופן. כל-כך מתוק. אני היום כל העת ברשתו של ואלס זה וראשי סובב קצת. וטניה וליזה אינן אוהבות את שופן. שתיהן אומרות: המוסיקה של שופן משכרת. אין בה אותו הטוהר של בטהובן ובאך. היופי שלה זהו לא שמש, אלא ערפל.

ליזה אומרת: איני משיגה בכלל את הרומנטיקה, ואת המוסיקה של שופן פחות מהכול.

טניה אומרת: אני מבינה את המוסיקה של שופן, ואולם אני וכל רוחי מתנגדים לה מפני שאני פיכחת והיא קוראת לשיכרון.

אני אומרת: איני מבינה מוסיקה כלל, ואולם את המוסיקה של שופן, אני יודעת, הנני מרגישה נכון. היא באמת משכרת אותי, אבל אני אוהבת יין.

[לאה גולדברג, מתוך "יומני לאה גולדברג"]