"היה מחנק באוויר. הקיץ להט ואנשים נעו בתוך הזיעה שלהם ודיברו כל הזמן דיבורים תפלים בקול רם, ובלילה שתו הרבה בירה, כל-כך הרבה בירה נמזגה מברזי מתכת חדשים וכסופים לתוך הכרסים התופחות, כל-כך הרבה תנועה בלילות החמים, כל-כך הרבה דיבורים, כל-כך בקול רם, שכבר אנשים לא ידעו שצריך לחכות לגשמים, היה יובש בלב ולחות באוויר וחם, אבל במקום להתפלל לגשמים אנשים שתו בירה ולכן הגשמים איחרו אותה שנה. זה היה לא מזמן."
[מתוך: היום שבו ירו בראש הממשלה/עוזי וייל, עמ' 25]