העיר מזמרת בפעם האלף.
עיני הירח נוגות.
אל חיק האספלט מתייפח גור כלב.
הסבתא מוכרת עוגות

הסבתא זקנה. השעה מאוחרת.
כל אם לילדהּ מספרת סיפור.
עומדת הסבתא קטנה וחיוורת
מבלי להפריע את שלום הציבור

שפתיה דקות. והעיר מצלצלת.
מים ועד ים נוהרים הזוגות.
אנחנו אוכלים ארוחה מבושלת.
אולי רק הכלב רעב לעוגות

שפתיה דקות. ובפעם האלף
אין ילד אומר לה: ספרי לי סיפור...
על חיק האספלט מנמנם גור הכלב
מבלי להפריע את שלום הציבור

[נתן אלתרמן]