דבר פראי, מר בל. זו הייתה הטעות של דוק. הוא תמיד נהג לגרור הביתה דברים פראיים. נץ עם כנף שבורה. פעם היה זה שונר מבוגר עם רגל שבורה. אבל אתה לא יכול לתת את לבך לדבר פראי: ככל שתתן יותר, כך הוא יתחזק יותר, עד שיהיה חזק מספיק כדי לברוח אל היער, או לעוף אל פסגת עץ. ואחר כך יעוף אל עץ גבוה יותר, ואז אל השמיים. זה יהיה סופך, מר בל, אם תאפשר לעצמך לאהוב דבר פראי - בסופו של דבר תיוותר עם עיניים נשואות לשמיים.

[מתוך הספר "ארוחת בוקר בטיפאני", מאת טרומן קפוטה].