תבל מכוסה אפר ושנאה. ונותרתי לבדי: ואזרע לי שני גזרים למאכל; ושקדיה לבנה לשמח לבבי; ובדל עשב להניח עליו ראשי; ושני פרפרים באו ביעף ישר מכסיל ללא דאגה ודאי שניהם יגועו; דבקים זה בזה באהבה רבה כי לא פסה האהבה ... "כי לא פסה האהבה", אפזם לי לתוך החלל ובדל העשב ירעד לקולי."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: