למתי המלחמה: לשים גם

אבל כל אבדניך על אבד אבדנם,

אפילו של אהובה שעזבה; לערבב

צער בצער, כמו ההיסטוריה החסכנית

המעמיסה חג וקרבן וכאב על

יום אחד למועד וזכירה נוחה.

הוי, עולם מתוק מֻשרה כלחם

בחלב מתוק בשביל האל הנורא

שאין לו שינים, "מאחורי כל זה

מסתתר אֹשר גדול". מה יועיל

לך שתבכה בפנים ותצעק בחוץ.

מאחורי כל זה מסתתר אולי אֹשר גדול.

יום זכרון. מֲלח מר לבוש

כילדה קטנה עם פרחים.

חבלים מתוחים לארך הדרך

להתלוכת יחדו, חיים ומתים.

ילדים בצעדי אבל זר כפוסעים בין שברי זכוכית.

פי המחללת ישאר כך ימים רבים.

חיל מת שוחה בין ראשים קטנים

בתנועות שחיה של מתים, בטעות

העתיקה שיש למתים

על מקום המצא המים החיים.

דגל מאבד את הקשר עם המציאות ועף.

חלון ראוה מקֻשט בשמלות נשים

יפות בצבעי תכלת ולבן. והכל

בשלש שפות: עברית ערבית ומוֲת.

חיה גדולה ומלכותית גוועת כל הלילה

תחת היסמין בהבטה מתמדת בעולם.

איש הולך ברחוב, שבנו מת במלחמה

כמו אשה עם עֻבר מת בתוך רחמה.

"מאחורי כל זה מסתתר אֹשר גדול".

[קינות על המתים במלחמה - יהודה עמיחי]