והוסיף, כשהוא נושך חזק את המקטרת, כלומר בשיניים קפוצות ובתקיפות: "כשאני חושב איך בילית את היום ההוא, כשאשתך כאן מתה ואתה לא יודע מזה, יש לי צמרמורת. אני מתאר לעצמי שעכשיו אתה רואה את השעות האלה שהעברת באדישות ובחוסר ידיעה באור אחר, לא הייתי רוצה להיות במקומך, הן בטח חוזרות אליך בסיוטים."
-
...אבל דיאן לא נכנע לפיתוי גם כעת...המשיך לשבת בשקט או חזר להרהר ללא קול במשך רגעים לא מעטים כאילו הפעם הוא סופר עד עשרים ולאחר מכן ענה באיטיות האופיינית לו ובקולו החלוד, או שמא בסבלנות האינסופית שאנחנו חייבים לאהוביהם של מתינו:
"...אבל אתה צודק בדבר אחד: אני לא אשכח את השעות האלה שאתה מדבר עליהן. יש דברים שאנשים צריכים לדעת מיד, כדי לא להסתובב בעולם אפילו לא לרגע כשהם מאמינים באופן מוטעה כל כך בדברים שמשנים את כל עולמם. זה פשוט לא מתקבל על הדעת שאפשר לחשוב שהכל נשאר כמו שהיה כשבעצם הכל כבר השתנה או התהפך, ונכון גם שפרק הזמן שעבר עלינו בטעות נעשה לאחר מכן לבלתי נסבל בשבילנו. איזה טיפש הייתי, אנחנו חושבים, אבל האמת היא שזה לא צריך לכאוב לנו כל כך. קל מאד לחיות באשליה או להיות מרומים, זה אפילו המצב הטבעי שלנו: איש אינו פטור ממנו וזה בהחלט לא אומר שאנחנו טיפשים, אנחנו לא צריכים להילחם בו במיוחד וגם לא להניח לו להפוך אותנו למרירים. ויחד עם זאת זה נראה לנו בלתי נסבל, כשאנחנו יודעים לבסוף את האמת. הדבר הכי גרוע, זה שהכי קשה לנו לקבל, הוא שהזמן שבו האמנו בַּטעות נהפך למשהו מוזר, מרחף ודמיוני, מעין כישוף או חלום שהזיכרון שלנו חייב לדכא; פתאום נדמה שאת תקופת הזמן הזו לא ממש חיינו, נכון? כאילו שאנחנו צריכים לספר סיפור מחדש או לשוב ולקרוא ספר, ואז אנחנו חושבים שהיינו מתנהגים אחרת או מנצלים אחרת את הזמן הזה שעובר לתחום הלימבו. זה יכול לייאש אותנו. מה גם שלפעמים הזמן הזה לא נשאר בלימבו, אלא בגיהינום."
-
"זה כמו שבילדות היינו הולכים לקולנוע לראות שני סרטים שהוקרנו ברצף כל היום," חשבתי, "והיינו נכנסים לאולם בחושך באמצע סרט ורואים אותו עד הסוף, ומנחשים מה היה קודם, מה הביא את הגיבורים למצב הנורא שבו מצאנו אותם, אילו חטאים הם חטאו שהביאו עליהם אויבים ושונאים; אחר כך הקרינו עוד סרט, ורק אחריו, כשהתחיל החלק הראשון של הסרט הראשון וראינו את ההתחלה שהייתה חסרה לנו, הבנו שלכל הדברים שדמיינו אין בסיס והם גם לא מתאימים לחצי הסרט שהפסדנו. וכך היה עלינו למחוק מהראש לא רק את מה שדמיינו, אלא גם את מה שראינו בעינינו ממש לפני הניחושים האלה, סרט בלתי קיים או לפחות גרסה מעוותת."