לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מצטטים. גם אתם יכולים.

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

5/2008

"יש הלילה המון כוכבים בשמיים," העיר אינדיגו.


לאינדיגו הייתה ראייה מושלמת. הוא היה כמעט בן שלוש-עשרה והכיר את הכוכבים כבר שנים, אבל אפילו הוא היה חייב להודות, "אלוהים! אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה!"
רוז ראתה מצוין את כל מה שהיה קרוב אליה, אבל ראתה מטושטש לגמרי את מה שרחוק. לכן גם הכוכבים הבהירים ביותר נראו לה כמו כתמים כסופים בחשכה. והיא מעולם לא ראתה בבירור אפילו כוכב אחד.
הלילה השמיים היו מלאי כוכבים.
רוז הביטה בשמיים והרגישה כאילו היא נכנסת לחדר חשוך ומישהו מאיר את היקום כולו. הכוכבים כאילו נפלו עליה בעוצמה של רוח סערה. היא נדהמה והרגישה שהכוכבים מעיפים אותה, ולא הייתה מסוגלת להוציא מילה.
אינדיגו הלך להביא לה שטיח כדי שתוכל לשכב על הדשא. לאחר מכן קאדי הביאה שמיכות.

 

זעפרן ליוותה את שרה הביתה, וכשחזרה יצאה לגינה ואמרה, "אבל כבר ראית תמונות של כוכבים, רוז! בטח תמיד ידעת שהם שם!"
"לא ידעתי," אמרה רוז.

עבר זמן מה.
"הם מסודרים בצורות, נכון?"
"כן," אמר אינדיגו.
"יש כאלה שזזים."
"אלו מטוסים שחוצים את השמיים."

 

לאחר מכן אמרה רוז, "אנחנו כאן. והכוכבים. ואין שום דבר בינינו. רק חלל."
"נכון."
"אינדי?"
"ממממ?"
"אתה לא פוחד לחזור לבית-הספר מחר?"


רוז לא הייתה קשוחה בכלל בלילה שבו שכבו היא ואינדיגו בגינה הקרירה והביטו בכוכבים. היא אמרה, "אולי הכל יהיה שונה בסמסטר הזה. יותר טוב."
"כן. יהיה בסדר."
"בבית-הספר שלי אף אחד לא מרביץ. אם אתה כועס על מישהו, אתה פשוט שם את המעיל שלו על הקולב הלא נכון. או אומר 'פרוש, פרוש, פרוש! יש לך ג'וקים בראש!' אם אתה באמת באמת כועס."
"מישהו אמר לך דבר כזה פעם?"
"לא. אם מישהו היה אומר לי דבר כזה, פשוט הייתי משלבת את האצבעות. צריך לקפוץ אחורה כשמשלבים את האצבעות. כדי שהג'וקים יתפסו אותם."
"המממ?"
"לא כולם יודעים את זה."

אינדיגו צחק.


"אני אוהבת אנשים שמנגנים בגיטרה על גגות!" אמרה רוז, מדלגת על המדרכה באחד ממצבי הרוח המרוממים והפתאומיים שלה. "אתה לא אוהב?"
"אף פעם לא הכרתי מישהו כזה!"

"אתה לא מחבב את תום?"
"בטח שכן, אבל אני לא מכיר את כל שאר נגני-הגיטרה-על-גגות! אולי הם אנשים ממש נוראים, רק עם התכונה הטובה הזאת. מנגנים בגיטרה על גגות... או בחלילים... או בתופים... שרה תאהב את זה, וזפי יכולה לתופף! קאדי יכולה לנגן בנבל... במה אמא תנגן?"
"בדלעת מלאה בשעועית!" אמרה רוז מייד. "ולאבא יכול להיות פסנתר ענקי. על גג שטוח. עם מרפסת וצנצנות עם פרחים ורודים! ולי תהיה חצוצרה רועשת מאוד! ומה איתך?"
"אני רק אקשיב," אמר אינדיגו.

 

[הכוכב של אינדיגו, הילרי מק'קיי.]

נכתב על ידי , 19/5/2008 21:50   בקטגוריות הילרי מק'קיי, תובל, סיפורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



88,073

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTsetata אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tsetata ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)