השמש האירה על השיער והעיניים שלי, והייתי קצת אחרת, הייתי ילדה עם צמה שצריכה להיות עצובה, כי טוב לה עכשיו להיות עצובה, כי מי שאמא שלו מתה צריך להיות עצוב, מאוד.
[הבול, חנה לבנה.]