הפצע רחוק מאזור הסכנה הגדולה ביותר, ואין איש זוכר ששתת דם. הדעת נותנת שסיֶרְוָה מָריה לא תחלה בכלבת.

"ובינתיים?" שאל המרקיז.

"בינתיים תנגנו לה מוסיקה, תמלאו את הבית פרחים, תדאגו שתשמע זמרת ציפורים, קחו אותה אל הים לראות את השקיעות, תנו לה כל מה שיכול לשמח אותה." ואברֶנוּנסיוֹ נפרד מתוך הנפת מגבעת ופסיקת פסוקו הלטיני כדרכו. אבל הפעם תירגם אותו לכבוד המרקיז: "מה שלא ירַפּא האושר לא תרפּא שום תרופה."

[על אהבה ושֵׁדים אחרים, מאת גבריאל גרסיה מארקס]