אִבַּדְתִּי יֶלֶד שֶׁהִתְעַקֵּשׁ לְהִתְבַּגֵּר, בְּכָל מְחִיר.

אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ בְּמִטָּה גְּדוֹלָה מִדַּי

בֵּין חֲפִיסוֹת סִיגָרְיוֹת רֵיקוֹת מִדַּי

בֵּין בַּקְבּוּקֵי וִיסְקִי וְקוֹנְיָאק חֲרִיפִים מִדַּי

בֵּין חֵלְקֵי לְבוּשׁ שֶׁל נָשִׁים גְּדוֹלוֹת מִדַּי

שֶׁהִשִׂיג בְּקַלוּת רַבָּה מִדַּי.

וַאֲנִי הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו שֶׁיִּשָּׁאֵר עוֹד מְעַט בְּגִילוֹ

עִם הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁתְּמִימוּת יַלְדוּתִית

מְהַבְהֶבֶת בָּהֶן

עִם כָּל הַסִּימָנִים שֶׁל יֶלֶד עַל סַף הַהֲפִיכָה לְגֶבֶר

מַמְשִׁיך לִדְבֹּק בַּיֶלֶד שֶׁבּוֹ.

אֲבָל הוּא שָׁכַב, מִהֵר. חָשַׁב שֶׁמַשֶׁהוּ יִבְרַח

אִם יְחַכֶּה.

רָצִיתִי שֶׁיִשָּׁאֵר פֶּטֶר פֶּן, וְלוּ לְרֶבַע נֶצַח בִּלְבַד

לֹא לְנֶצַח שָׁלֵם.

אֲבָל הוּא רָצָה לְהִתְבַּגֵּר.

זִנֵּק אֶל הַזְּרוֹעוֹת הַמְּפַתּוֹת שֶׁל כַּל הַדְּבָרִים

שֶׁמְּחַכִּים לְיֶלֶד גָּדוֹל.

אִבַּדְתִּי אוֹתוֹ, לַיְלָה אֶחָד

בְּמִטָּה גְּדוֹלָה מִדַּי

בְּמִטָּה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה

גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ

שֶׁמְּאֹד קַל, בְּמִטָּה כָּזאֹת

לְהֵאָבֵד.

[ורד מוסנזון, מתוך "דברים שצריך לעבור".]