לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מצטטים. גם אתם יכולים.

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     




הוסף מסר

6/2008

מה הייתי עושה


אם לא הייתי פוגש אותה, הוא חשב כעת, בשבתו על ספסל בית החולים, הרי הייתי יכול לחפש כל החיים ולא למצוא אותה, ולמי הייתי נותן את כל האהבה הזאת. מאז שהיה מסוגל לזכור את עצמו, מילדותו ועד שהיה לנער, תמיד מצא את עצמו אוהב אחרים יותר מאשר אהבו אותו, אסיר תודה על כל גילוי חיבה מצד ילד או מבוגר, ותמיד מתאכזב בסוף. והוא נעשה זהיר יותר ויותר, והאהבה השבויה בתוכו גדלה והלכה, עד שנרקבה ותססה בתוכו, והעדינות הטבעית שלו הפכה לעצב, שלא נתן לו לקפוץ או לצעוק או לשתות לשכרה, ועצר אותו תמיד לפני הנגיעה, בזהירות, לא להסתכן בבגידה, הרי בסוף תמיד תאהב יותר משיאהבו אותך. ומיכל היתה זו שקיבלה את כל אהבתו הצועקת כמו חבילת נפץ עטופה בסרט, והוא אהב אותה כמו שלא אהב דבר בחייו, ולמרבית פליאתו היא היתה שלו.

[מתוך: היום שבו ירו בראש הממשלה/עוזי וייל; אל תעזבי אותי, מותק; עמ' 51]
נכתב על ידי , 11/6/2008 23:23   בקטגוריות עוזי וייל, סיפורת, ילנה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



88,073

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTsetata אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tsetata ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)