"לכו תבינו מה מחבר בין בנות טיפש-עשרה. אבל אף אחד לא נדמה להבין את ש' כפי שאף אחד לא נדמה להבין אותי. הסתדרנו היטב. השתרכתי אחרי ש' ממחלקה למחלקה, חרדתי לחייה כשניסתה להתאבד. ש' בקרה אותי, בפעם הראשונה והאחרונה שאושפזתי. בכיתי בין זרועותיה כשנדמה היה לי שעולמי חרב עלי.

אני רוצה להגיד... שבין גיל 12 ל-18 הרסתי אני את חיי וש' הרסה את חייה, ועשינו את זה בצוותא, בחיבוק משותף. אין כמו בנות עשרה כדי לגרור אחת את השנייה לתהום. זה הסיפור שלי ושל ש'- איך אהבנו אחת את השנייה ואיך שנאנו את עצמנו."

[מתוך הבלוג "חורגת"]