אחרי שירי המקהלה העצובים והשחוקים כל כך והטקסטים של חיים חפר עלתה אחת הילדות הכי זונות בשכבה לבושה כאמא שכולה ומחזיקה תמונה ממסוגרת קטנה כזאת. על רקע מוזיקה סוחטת דמעות היא חיבקה את התמונה אל החזה שלה, הסתכלה לכיוון העצים במבט חצי חולמני חצי עצוב ודיקלמה את הטקסט "לפעמים אני מדמיינת שאני מכינה לך מאכלים ואתה חוזר רעב ומחייך אלי" אמא וסבתא בכו. אתם לא מסוגלים להבין מה זה שהילדה שהציקה לך במשך שנתיים יחד עם החברות השרמוטות שלה והמורה שהיתה מורידה לך ציונים ויורדת לך לחיים בדרך קבע גורמות לאמא שלכם ולסבתא שלכם לבכות."

מתוך הבלוג הזה.