עכשיו אני מוכרח להודות,
דיברתי אל עצמי.
לא בושה
לדבר אל עצמו כל זְמַן
שאתה קורא לכל דבר בשם
נכון. ועדיין לא קראתי
בשם להרגשה הזאת הבלתי
רצויה ואקרא לה איך
שמתחשק לי והפעם ציפורה.
(יונה וולך)