איזה מזל, החלטתי לגשת

אל הצגת הקולנוע השניה,

איזה מזל, התחיל לרדת גשם,

איזה מזל שלא היתה לךְ מטריה!

איזה מזל, הכרתי את פניךָ

איזה מזל, חייכתְ אלי פתאום,

איזה מזל, הצעתָ לי ללכת,

יחד איתךָ, אמרתָ - יש מקום.

שנינו יחד תחת מטריה אחת

שנינו מדלגים על כל השלוליות,

עיר בגשם סחה לנו ככה -

החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

איזה מזל, איחרנו את הסרט,

איזה מזל שאזלו הכרטיסים,

כל הרחובות נשטפו סופה סוערת,

אור צבעוני בזבזו הפנסים.

בא הברק והצית את כל האופק,

רעם גדול כיבה את הברק,

פחד פתאום החליש בי את הדופק -

איזה מזל שאחזתָ בי חזק!

שנינו יחד תחת מטריה אחת

שנינו מדלגים על כל השלוליות,

עיר בגשם סחה לנו ככה -

החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

איזה מזל, הפסיק לרדת גשם,

והתבהר הרקיע על העיר,

אם הפרידה היתה מעט נרגשת -

אז האשם הוא במזג האוויר.

איש לא שאל אם נוסיף ונפגש שוב

(רוח נשבה, היה קצת מאוחר),

אבל תמיד כשהעיר מוצפת גשם

שנינו לבטח רואים אותו דבר:

שנינו יחד תחת מטריה אחת

שנינו מדלגים על כל השלוליות,

עיר בגשם סחה לנו ככה -

החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

("מטריה בשניים", נעמי שמר)