היֹה היה פעם דרקון

בארץ של אגדות

דרקון ענק וירוק שריון

מחייך וחושף זר שיניים חדות.
היו לו רגליים של אריה

ועור חלק, כמו לנחשים
וזוג כנפיים של ציפור
ואם זה לא מספיק - גם שלושה ראשים.

דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.
ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו
מלכודות חיכו לו בכל הפינות
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.

אמרו שבעין שלו יהלום
ומי שמוציא אותו - עשיר.
שודדים חיפשו אותו לילה ויום

לגנוב לו אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון
ולכן הקפיד להיזהר -
כששני ראשים הלכו לישון
ראש אחד תמיד נשאר ער.

שנאו אותו מגדול עד קטן,

בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם

דרקון טוב.

זו לא אשמתו שהוא מצוייד
בשלושה ראשים. ורק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה
להניח אותו עליה.
והוא מצטער שהוא נוחר
וגופו נחשי, ופניו מאוסות
הוא היה רוצה להיות משהו אחר
אבל ככה הוא, ואין מה לעשות.

בוקר אחד הם הגיעו אליו
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב
וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים
שמש אביב בשמיים זרחה
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.

והשודדים, שהגיעו מהר למקום
שלחו יד אל העין שלו הסגולה
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.
ואיש לא היה שם עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הרגו שם שוב
את הדרקון הלא-נכון.

[יהונתן גפן]