מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 9/2008
אני לא מכירה את כל המועכים את לחיי, ממששים את שערי
אֲנִי לא מַכִּירָה אֶת כָּל הַמּוֹעֲכִים אֶת לְחָיַי, מְמַשְּׁשִׁים אֶת שְׂעָרִי, מַרְטִיבִים אֶת פָּנַי בִּנְשִׁיקוֹת. זֶה נָמֵל, אֳנִיָּה מִתְגַּבַּהַת מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ הַר, וַאֲפִלּוּ שֶׁחַם הִלְבִּישׁוּ אוֹתִי בִּמְעִיל עִם בַּרְדָּס כְּמוֹ שֶׁל כִּפָּה אֲדֻמָּה. אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל סַבְתָּא בַּתַּדְהֵמָה. עַד הַיּוֹם יָדַעְתִּי שֶׁרַק יְלָדִים בּוֹכִים.
•
זֶה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁגִילִיתִי עַל הָעִיר הַחֲדָשָׁה: הַבִּנְיָנִים בָּהּ צְמוּדִים זֶה לַזֶּה, מִקְשָׁה אַחַת, כְּמוֹ כְּנוּפְיַת יְלָדִים שֶׁחוֹסֶמֶת אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַמְּנֻדֶּה עַל מִדְרָכָה.
הַדָּבָר הַשֵּׁנִי: גַּם בַּקַּיִץ יוֹרֵד גֶּשֶׁם.
•
אֲנִי מְאַרְגֶּנֶת לִי בָּראשׁ אֶת הַמִּשְׁפָּט וּבוֹדֶקֶת אִם אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַמִּלִּים וּמְסֻגֶּלֶת לְבַטֵּא נָכוֹן אֶת כֻּלָּן (עָדִיף מִלִּים בְּלִי R). הַשִּׂיחָה כְּבָר נָדְדָה הָלְאָה.
•
הַנִּימְפָה כּוֹרַעַת בְּחֵן בַּפַּרְק, מוּל הַמִּזְרָקָה. עֵינֶיהָ הָרֵיקוֹת עֲשׂוּיוֹת שַׁיִשׁ שָׁחוֹר. כֻּלָּהּ שַׁיִשׁ שָׁחוֹר. אֵין לִי עִנְיָן בְּיָפְיָהּ. בְּרֶגַע שֶׁלּא מִסְתַּכְּלִים עָלַי אֲנִי טוֹמֶנֶת בֵּין כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ אֶת הַלַּחְמָנִיָה הָעֲנָקִית שֶׁצָּרִיךְ לִגְמוֹר בְּלִי לְהַשְׁאִיר אַף פֵּרוּר.
•
יֵשׁ לָנוּ עֲגָלָה קְטַנָּה קְשׁוּרָה לְחוּט וּבָהּ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה קֻבִּיּוֹת עֵץ צִבְעוֹנִיּוֹת. הַמִּשְׂחָק פָּשׁוּט: כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ עוֹצֵם עֵינַיִם בְּתוֹרוֹ, נוֹגֵעַ בְּקֻבִּיָּה וּמְנַחֵשׁ אֶת צִבְעָהּ. אַחֲרֵי כַּמָּה יָמִים אֲנַחְנוּ מַפְסִיקִים לִטְעוֹת. נוֹגְעִים וְיוֹדְעִים: סָגוֹל.
•
קְרוּעַת עֵינַיִם בְּתוֹךְ הַסִּיאֶסְטָה. הַשְּׂמִיכָה מְהֻדֶּקֶת עָלַי וּתְחוּבָה מִתַּחַת לַמִּזְרָן. לְעוֹלָם לא אֶהֱיֶה עוֹד עֵרָה כָּל כָּךְ. אָסוּר לָקוּם, לִמְחוֹת, לְהַשְׁמִיעַ קוֹל. אָסוּר. מְחַכָּה לְאַרְבַּע. פִּתְאוֹם מַסְמֵר חָלוּד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן. אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתוֹ, מַנִּיחָה עַל הַלָּשׁוֹן. בּוֹלַעַת. עַכְשָׁו רוֹצָה לִצְעֹק אֲבָל שׁוּם קוֹל לא יוֹצֵא מֵהַגָּרוֹן.
•
חֲתַלְתּוּלָה עוֹבֶרֶת מִתַּחַת גָּדֵר וּבוֹרַחַת. נוֹף שָׁחוֹר-לָבָן.
קוֹל שֶׁל יַלְדָּה צוֹעֵק בְּצַעַר: "טוֹמָסִינָה!"
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי מְבִינָה: לְאַבֵּד.
•
אֲנִי אוֹסֶפֶת תְּנוּפָה, פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם. לוּלֵא הַשְּׁכֵנָה הַמַּלְשִׁינָה שֶׁנּוֹפְפָה לְאִמָּא מֵהַחַלּוֹן, וְאִמָּא שֶׁרָצָה מֵהַמִּטְבָּח וְתָלְשָׁה אוֹתִי מִמַּעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת, הָיִיתִי מַצְלִיחָה אֶת הַקְּפִיצָה.
•
(גם אם המילה "מציאוּת" לא שוקלת יותר מ"תודעה", רק האמת מותרת לי. גם החשד הקל ביותר להמצאה, לסטייה, להפרזה או למסירה מכלי שני, יפסול עדוּת כִּבדיה. לכן אני תלויה, כמו שאומרים, בחסדי הזיכרון. פעם הייתי תינוקת, נשאו אותי על כפיים. אבל בדרך לְאז זיכרוני נעצר כעבור הרבה שנים, כשאני נָשאתי על כפיים, תינוק ואחר כך תינוקת. כמעט לא הנחתי אותם, שלא יצטרכו לבקש. כך, בתור לקופה ב-Gristedes או ב-Sloans (התינוקות נישאו אז על ידיים אחרות, כפַּי שלי יצאו אליהם), אם החזקתי מצרך, בלי משים הייתי מערסלת אותו ברוֹך. אם חוּבּקה ונוּדנדה כיכר לחם ניחא, אבל מכל בקבוקי הסודה שפתחנו אז פרץ המשקה בחמת זעם וגלש כמו לָבָה.)
[[ מתוך "באיזו ארץ" של טל ניצן ]]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: