"ז'ול ומגדה שהו זמן-מה בדרום צרפת. הם שלחו לז'ים תצלומים מרגשים, שבהם נראו כסהרוריים, ומלוכדים מאד. ז'ים איחל כל-טוב לז'ול.
זמן-מה אחרי שובם אמר ז'ול לז'ים:
"אני אוהב את מגדה. אך זהו הרגל. לא אהבה בוערת. היא בו-בזמן אימי הצעירה ובתי הקשובה."
"זה יפה!" אמר ז'ים.
"אין זו האהבה שאני חולם עליה."

"האם היא קיימת?" אמר ז'ים.
"בוודאי. אני חש אותה כלפי לוסי."
ז'ים רצה לומר: "מפני שהיא אינה שלך," אך התאפק."

[מתוך "ז'ול וז'ים"\אנרי-פייר רושה]