I wrote this song for a woman whose name was Suzanne. It is a documentary song. It took a couple of years to write, but it was just a documentary. It's just the evidence of something that happened, just like all decent poems or songs, just the evidence. Just the ash of a flame that burns well. And, I wrote it for this person, and I gave it to her and she excepted it. And after that, you excepted it. And after that, lawyers excepted it. And after that, agents excepted it. And after that, banks excepted it. And after that, financiers excepted it. And it moves a long way from the woman for whom I wrote it. And I just wanna caution any songwriters that are listening to this, that you really must remember the birthplace of your song. Because many people will come forward, and say in their most excellent manner: I will bring your song to the people. And you will say, for a number of reasons, temptation and generosity, that you want the song to reach the people. But, if you forget the birthplace of the song, you can tear down governments, you can burn banks, you can provoke revolutions, you can engage yourself in every cause, you can establish the good laws of fellowship, you can do everything that sounds good, but if you forget the birthplace of your song, you're utterly lost, and you'll forget it forever. So I try to discover it again tonight.

כתבתי את השיר הזה עבור אשה ששמה היה סוזן. זהו שיר תיעודי. לקח כמה שנים לכתוב אותו, אבל זה פשוט היה תיעוד. ההוכחה למשהו שקרה, כמו כל השירים ההגונים, רק ההוכחה. אפר הלהבה שבערה. וכתבתי את זה בשביל האשה הזו, ונתתי לה אותו והיא קיבלה אותו. ואחרי זה, אתם קיבלתם אותו. ואחרי זה, עורכי דין קיבלו אותו. ואחרי זה, סוכנים קיבלו אותו. ואחרי זה, בנקים קיבלו אותו. ואחרי זה, בעלי הון קיבלו אותו. וזה ממשיך, דרך ארוכה מהאשה לה כתבתי אותו. ופשוט רציתי להזהיר אי-אלו כותבי שירים שמקשיבים לזה, שאתם באמת מוכרחים לזכור את מקום הולדתו של השיר שלכם. בגלל שהרבה אנשים יבואו, ויגידו, בהשתמשם בנימוסים הכי מוצלחים שלהם: אני אביא את השיר שלך לאנשים. ואתם תגידו, בגלל מספר סיבות, פיתוי ונדיבות, שאתם רוצים שהשיר יגיע לאנשים. אבל, אם תשכחו את מקום הולדתו של השיר, תוכלו להפיל ממשלות, תוכלו לשרוף בנקים, תוכלו לעורר מהפיכות, תוכלו להתחייב לכל מטרה, תוכלו לכונן את חוקיה הטובים של האחווה, תוכלו לעשות כל מה שנשמע טוב, אבל אם תשכחו את מקום הולדתו של השיר, אתם לחלוטין אבודים, ולעולם תשכחו אותו. אז אני מנסה לגלות אותו שוב הלילה.

[לאונרד כהן, לפני ששר את "סוזן", בהופעה בישראל ב-1972 (וגם רגע לפני הwe shall not be moved המפורסם).] 

   I often think about you

when I'm lying alone in

my room with my mouth

open and the remote

lost somewhere in the bed

[Leonard Cohen, "Book of Longing", page 97]

תרגום קלוקל: (והחלטה שרירותית לשימוש בלשון נקבה)

השלט

"לעתים קרובות אני חושב עלייך

כשאני שוכב לבדי ב

חדרי עם הפה

פתוח והשלט

אבוד איפה שהוא במיטה"

I wrote for love.

Then I wrote for money.

With someone like me

it's the same thing.

                         -1975

[Leonard Cohen, "Book of Longing", page 89]

תרגום קלוקל:

כתבתי בשביל אהבה

"כתבתי בשביל אהבה.

אחר-כך בשביל כסף.

עם מישהו כמוני

זה אותו הדבר."

Always after I tell him

what I intend to do next,

Layton solemnly inquires:

Leonard, are you sure

you're doing the wrong thing?

[Leonard Cohen, "Book of Longing", page 87]

תרגום:

שאלתו של לייטון

"תמיד אחרי שאני מספר לו

מה הדבר הבא שאני מתכנן לעשות,

לייטון מתעניין, חמור סבר:

לאונרד, אתה בטוח

שאתה עושה את הדבר הלא נכון?"