"הוא אמר שהצרה בעולם היא..."
והיא הוצרכה לעמוד מדיבורה ולחשוב.
"הצרה בעולם היא," הוסיפה בהיסוס, "שהבריות עדיין מחזיקים באמונות-הבל ולא בחשיבה מדעית. אילו למדו הכל יותר מדע לא היו כל הצרות שיש."
"הוא אמר שהמדע עוד יגלה יום אחד את סוד החיים," נכנס המוזג לתוך הדברים וגירד את ראשו והזעיף את פניו. "לא קראתי לפני כמה ימים שגילו באיזה מקום סוף-סוף מה זה?"
"לא ראיתי," מלמלתי.
"אני ראיתי," אמרה סנדרה. "לפני כיומיים."
"נכון," אמר המוזג.

"ומהו סוד החיים?" שאלתי.
"שכחתי," אמרה סנדרה.

"החלבון," הכריז המוזג. "גילו משהו על החלבון."
"כן," אמרה סנדרה. "זהו."

[מתוך "עריסת חתול"\קורט וונגוט]

"ועוד דבר היה, שבני-האדם היו מסוגלים לעשותו וכיום אין הם מסוגלים לעשותו כלל: להנות במחשבות שבתוך ראשיהם ממאורעות שטרם התרחשו, ואולי אף לא יתרחשו לעולם. אמי היתה מומחית גדולה בעניין זה. יום יבוא ואבא לא יכתוב עוד סיפורים של מדע בדיוני, אלא יכתוב דברים שהמוני אנשים ירצו לקרוא. ויהיה לנו בית חדש בעיר יפה, ויהיו לנו בגדים יפים, ועוד ועוד.

לא אחת הייתי תמה לדעת, בגללה, למה טרח כל-כך אלוהים לברוא את עולם הממש."

[מתוך "גלפגוס"\ קורט וונגוט]