מועדון קרב - Fight Club
“This was freedom. Losing all hope was freedom.”
["זהו החופש, איבוד כל תקווה הוא החופש."]
“If I could wake up in a different place, at a different time, could I wake up as a different person?”
["אילו יכולתי להתעורר במקום אחר, בזמן אחר, האם יכולתי להתעורר כאדם אחר?"]
“One minute was enough, Tyler said, a person had to work hard for it, but a minute of perfection was worth the effort. A moment was the most you could ever expect from perfection.”
["דקה אחת הספיקה, אמר טיילר, אדם מוכרח היה לעבוד קשה עבורה, אבל דקה אחת של שלמות הייתה שווה את המאמץ. רגע אחד הוא המירב אליו אתה יכול לצפות מן השלמות."]
“You buy furniture. You tell yourself, this is the last sofa I will ever need in my life. Buy the sofa, then for a couple years you're satisfied that no matter what goes wrong, at least you've got your sofa issue handled. Then the right set of dishes. Then the perfect bed. The drapes. The rug. Then you're trapped in your lovely nest, and the things you used to own, now they own you.“
["אתה קונה את הרהיטים שלך. אתה אומר לעצמך, זו הספה האחרונה שאצרוך בחיי. קנה את הספה, ובמשך שנתיים היה מרוצה שאין זה משנה מה ישתבש, העיקר שפתרת את עניין הספה. ולאחר מכן את מערכת הכלים הנכונה. ולאחר מכן המיטה המושלמת. הוילונות. השטיח. ולאחר מכן אתה כלוא בתוך קן חביב, והדברים שהיית בעליהם, כעת הם בעליך."]
“I just don't want to die without a few scars.”
["אינני רוצה למות ללא כמה צלקות."]
“After a night in fight club, everything in the real world gets the volume turned down. Nothing can piss you off. Your word is law, and if other people break that law or question you, even that doesn't piss you off.”
["לאחר הלילה במועדון קרב, הווליום בעולם האמיתי נכבה. דבר לא יכול לעצבן אותך. עולמך הוא חוק, ואם אנשים אחרים שוברים את החוק הזה, או מפקפקים בך, אפילו זה לא מעצבן אותך"]
“Maybe self-improvement isn't the answer.... Maybe self-destruction is the answer.”
["ייתכן כי שיפור עצמי אינו הפיתרון... ייתכן שהרס-עצמי הוא הפיתרון."]
"You aren't alive anywhere like you're alive at fight club.... Fight club isn't about winning or losing fights. Fight club isn't about words. You see a guy come to fight club for the first time, and his ass is a loaf of white bread. You see this same guy here six months later, and he looks carved out of wood. This guy trusts himself to handle anything. There's grunting and noise at fight club like at the gym, but fight club isn't about looking good. There's hysterical shouting in tongues like at church, and when you wake up Sunday afternoon you feel saved."
["אינך מרגיש חי באף מקום כפי שאתה מרגיש חי במועדון קרב... מועדון קרב אינו נוגע לניצחון או הפסד בקרבות. מועדון קרב אינו נוגע למילים. אתה רואה בחור מגיע למועדון קרב בפעם הראשונה, והישבן שלו הוא ככר לחם לבן. אתה רואה את אותו הבחור שישה חודשים לאחר מכן, והוא נדמה כמגולף מעץ. הבחור הזה סומך על עצמו להתמודד עם כל דבר. ישנן נהמות וישנם רעשים במועדון קרב, כמו בחדר-כושר, אבל מועדון קרב אינו נוגע ללהיראות טוב. ישנן צרחות הסטריות בלשונות כמו בכנסייה, וכאשר אתה מתעורר ביום ראשון אחר הצהריים אתה מרגיש את זה – ניצלת."]
At the time, my life just seemed too complete, and maybe we have to break everything to make something better out of ourselves.
["בזמנו, חיי נדמו כשלמים, ואולי אנחנו מוכרחים לשבור את הכל על מנת ליצור משהו טוב יותר מעצמינו."]
"Nothing was solved when the fight was over, but nothing mattered."
["בסיומו של קרב, שום דבר לא נפתר – אבל שום דבר לא היה טעון משמעות."]
"It's only after you've lost everything," Tyler says, "that you're free to do anything."
["רק אחרי שהפסדת הכל," אומר טיילר, "שיש לך את החופש לעשות כל אשר יעלה על רוחך."
“You are not a beautiful and unique snowflake. You are the same decaying organic matter as everyone else, and we are all part of the same compost pile.”
["אתה אינך פתית שלג ייחודי ויפיפה. אתה עשוי אותו חומר אורגני נרקב ככולם, וכולנו מהווים חלק מאותה ערימת דשן."]
“...you're not how much money you've got in the bank. You're not your job. You're not your family, and you're not who you tell yourself.... You're not your name.... You're not your problems.... You're not your age.... You are not your hopes. “
["אתה אינך כמות הכסף שיש לך בבנק. אתה אינך העבודה שלך. אתה אינך משפחתך, ואינך מי שאתה אומר לעצמך אתה. אתה לא שימך, אתה לא הבעיות שלך... אתה לא הגיל שלך... אתה לא התקוות שלך."]
“I've met God across his long walnut desk with his diplomas hanging on the wall behind him, and God asks me, "Why?" Why did I cause so much pain? Didn't I realize that each of us is a sacred, unique snowflake of special unique specialness? Can't I see how we're all manifestations of love? I look at God behind his desk, taking notes on a pad, but God's got this all wrong. We are not special. We are not crap or trash, either. We just are. We just are, and what happens just happens. And God says, "No, that's not right." Yeah. Well. Whatever. You can't teach God anything.”
["פגשתי את אלוהים מעבר לשולחנו, כשהדיפלומות שלו תלויות על הקיר מאחוריו, ואלוהים שואל אותי, "למה?" למה גרמתי לכל כך הרבה כאב? האם לא הבנתי שכל אחד מאיתנו הוא קדוש, פתית שלג מיוחד של ייחודיות מיוחדת? האם איני יכול לראות שכולנו התגלמותה של אהבה? אני מביט על אלוהים מאחורי שולחנו, מחזיק את פנקסו. אבל אלוהים הבין את הכל בצורה שגוייה. איננו מיוחדים. אנחנו לא חרא או זבל, אף אחד מאלו. אנחנו פשוט כאן. אנחנו כאן, וכל דבר שקורה פשוט קורה. ואלוהים אומר, "לא, זה לא נכון." כן. ובכן. שיהיה. שום דבר אינך יכול ללמד את את אלוהים."]
[מועדון קרב, מאת צ'אק פלאניוק, 1996]
שתי הבהרות:
1. הספר מעולם לא תורגם לעברית.
2. בעקבות מס' 1 כל תרגום שהוצג פה הוא תרגום חופשי שלי והוא לא חקוק בסלע.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: