"אני מת-עבבב משחקי ניחושים."

"יום אחד אני אהיה מלך של צוק התקווה."

"יו-פי."

"אבא שלי הראה לי את כל הממלכה ואני אמשול על כו-לה.  הא-הא-הא-הא."

"סלח לי על שאינני רוקד משמחה.  כאב גב איום."

"היי דוד סקאר, כשאני אהיה מלך, מה אתה תהיה?"

"דוד של קוף."

"הה-הה-ההה-הה, דוד סקאר, אתה מצחיק."

[מלך האריות, דיסני.]

רוב החדשות הן רעות. אבל הסיפורים האלה הורו לקחים אחרים. השינה דומה למוות, למשל, וזה לא היה גילוי מרעיש; אבל נשיקות יכולות לרפא את המוות ולהפוך את השינה לסתם שינה... זה היה ידע ממדרגה אחרת לגמרי. ראייה מהרהורי הלב, נזפה בעצמה. החיים הממשיים, אין להם ניסים להציע. חיית הטרף, אם שיסעו את בטנה, אינה פולטת את קורבנותיה בלא פגע. איכרים אינם הופכים בן לילה לנסיכים, וגם אין בכוחו של איחוד לבבות נאמנים לשים קץ לכל זדון. אלה הן אשליות, והפרגמטיסטית שהיא כה השתוקקה להיות הקפידה להתרחק מהן.

[מתוך: המארג \ קלייב בארקר]

אינני יכול להקשיב עוד בשקט. אני חייב לדבר אלייך באותם אמצעים שיש ברשותי. את פולחת את נשמתי. אני נקרע בין ייסורים לתקווה. אל תאמרי לי שאיחרתי את המועד, שרגשות יקרים כל כך אבדו לעד. אני שב ומציע לך את עצמי בלב שהוא שלך, עוד יותר משהיה כאשר כמעט שברת אותו לפני שמונה וחצי שנים. אל תהיני לומר שהגבר שוכח מהר מן האשה, שאהבתו מתה מוקדם יותר. לא אהבתי אשה מלבדך. אולי הייתי לא צודק, הייתי חלש וכועס, אבל תמיד שמרתי לך אמונים. את לבדך הבאת אותי לבאת'. רק למענך אני חושב ומתכנן - כלום לא ראית זאת? כלום אפשר שלא הבנת את משאלותיי? לא הייתי מחכה אפילו במשך עשרת הימים הללו, אילו יכולתי לקרוא את המתרחש בלבך, כדרך שאת, כך אני משער, יכולת לראות ללבי. אני מתקשה לכתוב. בכל רגע אני שומע משהו שאיני יכול לעמוד בו. את מנמיכה את קולך, אבל אני יכול להבחין בטונים של הקול הזה, כאשר אחרים לא יבחינו בהם ולא כלום. - יצור טוב מדי, נעלה מדי! ובכל זאת את דנה אותנו לכף זכות. את מאמינה שיש אהבת אמת ושמירת אמונים בקרב גברים. האמיני שאין לוהטות ונחרצות יותר מאלו של

פ.ו.

עליי ללכת, מבלי לדעת את מנת חלקי; אבל אחזור לכאן, או אצא אחרי החבורה שלך, מהר ככל האפשר. מלה, מבט יספיקו כדי לגזור אם אבוא לבית אביך הערב או לא אעשה זאת עד עולם."

[הטיית לב, ג'יין אוסטן] (ובלי קשר, זה אחד הספרים הכי אהובים עליי בעולם)

"השיר נכתב כשהייתי בביתי באספן, כשהגעתי הביתה בחזרה מהדרך. השיר מבטא כמעט בדיוק את מה שהיה ואיך זה הרגיש. ישבתי בעליית הגג, ואנני היתה למטה במטבח, מבשלת ארוחת ערב. למרות שלא היו לנו ילדים, היו באוויר כל התחושות על איך בית ומשפחה בוודאי מרגישים בשביל כולם, וכמה נפלא זה להיות שוב בבית אחרי שנעדרת למשך זמן מה."

[ג'ון דנוור, על השיר Back Home Again]

את מילות השיר אפשר למצוא כאן.

הוא לא נראה לי מתאים לגדל ילדים. הוא נראה איש שיודע להיות נחמד לילדים, ולעשות להם כיף למשך שעה או שעתיים. הייתי בטוח, למשל, שהוא יודע לעשות צלליות בעזרת האצבעות שלו, או לקסום שלושה-ארבעה קסמים פשוטים, או לספר לילד קטן סיפורים כאלה, שהאוזניים יתארכו לו. אבל לגדל ילדים, לטפל בהם, לחנך אותם ולריב איתם ולדאוג להם כשהם חולים, ולנחם אותם כשהם עצובים, כמו שגבי עושה לי, למשל - זה לא."

[דויד גרוסמן, יש ילדים זיגזג]

את מרת ספנסר מה צבע אותן באדום, והיא השיבה שאינה יודעת ושלמען השם לא אשאל אותה עוד שאלות."

[האסופית, לוסי מוד מונטגומרי.]

ומי שעוד אוהב,

יודע שזוהי שמחה

שיש בה גם כאב."

[מיכל סנונית. (אני חושבת שמתוך הספר "בוא וחבק אותי", אבל אין לי אותו ואני לא זוכרת בדיוק.)]

אמת אוניברסלית ידועה, שרווק בעל נכסים בוודאי מחפש לו אישה."

[ג'יין אוסטן, גאווה ודעה קדומה.]

.I feel like a sad song, like I'm all alone without you

[ג'ון דנוור, Sad Song]

 אמר שפן בחביבות, "אין לך שכל בכלל."

"כן, אני יודע," אמר פו בהכנעה.