היטלר, מוסוליני וטוג'ו, למשל. הם ביקשו להרוג אותו. לוטנט שייסקופף עם הקנאות שלו למסדרים, והקולונל הנפוח עם השפם השמן והנקאות שלו לעונשים, רצו גם הם להרוג אותו. היו אפלבי, האברמאייר, בלק וקורן. היו האחות קריימר והאחות דאקט, שיוסריאן היה כמעט משוכנע שגם הן רוצות במותו, והיו הטקסני ואיש הסי.אי.די, שלגביהם לא היה שום ספק. בכל רחבי העולם היו ברמנים, בנאים וכרטיסנים-באוטובוסים שרוצים במותו, בעלי בית ודיירים, בוגדים ופטריוטים, פורעים, עלוקות ומלחכי פנכה, וכולם ביקשו לחסל אותו. זה הסוד שסנודן גילה לו במשימה באביניון- כולם מבקשים את נפשו; וסנודן גילה לו הכול בירכתי המטוס.

היו בלוטות לימפה, וגם הן היו עלולות לחסל אותו. היו כליות, תאי עצב וכדוריות דם. היו גילוים במוח. היום מחלת הודג'קין, לוקמיה, סקלרוזה לטרלית אמיוטרופית. היו כרי מרעה אדומים ופוריים של רקמות קרומיות שיכולות לתפוס תא סרטני ולטפח אותו. היו מחלות עור, מחלות עצמות, מחלות ריאה, מחלות בטן, מחלות לב, דם וכלי דם. היו חלות ראש, מחלות צוואר, מחלות חזה, מחלות מעיים, מחלות מפשעה. היו אפילו מחלות של כפות הרגליים. היו מיליארדי תאי גוף נאמנים למצפונם שהתחמצנו להם יום ולילה כמו בהמות במסגרת תפקידם המורכב לשמור על חייו ועל בריאותו, וכל אחד מהם היה בוגד או אויב בכוח. היו כל-כך הרבה מחלות עד שנדרש מוח חולה באמת כדי לחשוב עליהן לעיתים קרובות כפי שחשבו עליהן הוא וג'ו הרעב.

ג'ו הרעב אסף רשימות של מחלות סופניות וסידר אותן בסדר אלפביתי, כדי שיוכל לאתר ללא דיחוי את זו שממנה הוא רוצה להיות מודאג. הוא התרגז מאוד בכל פעם שאיבד כמה מהן או כשלא היה יכול להוסיף לרשימה, והיה נשטף זיעה קרה וממהר אל דוק דניקה כדי לבקש את עזרתו.

"תן לו גידול יואינג," יעץ יוסריאן לדוק דניקה, שהיה בא להיעזר ביוסריאן בהתמודדות עם ג'ו הרעב, "וצרף לו גם מלנומה. ג'ו הרעב אוהב מחלות מתמשכות, אבל הוא אוהב עוד יותר מחלות מתפרצות.""

מלכוד 22- ג'וזף הלר.

"אתה מייחס חשיבות כל-כך רבה לניצחון במלחמות," לעג הזקן הנבזה והמלוכלך. "הטריק האמיתי הוא להפסיד במלחמות, לדעת באיזה מלחמות אפשר להפסיד. איטליה מפסידה במלחמות כבר מאות שנים, ותראה איך למרות זאת הצלחנו יפה. צרפת מנצחת במלחמות ונמצאת במשבר שלא נגמר. גרמניה מפסידה ומשגשגת. ותביט בהיסטוריה הקרובה שלנו. איטליה ניצחה במלחמה באתיופיה וישר נקלעה לצרות צרורות. הניצחון עורר בנו הזיות גדולה כל-כך לא שפויות, עד שעזרנו לפתוח במלחמת עולם שלא היה לנו סיכוי לנצח בה. אבל עכשיו, כשאנחנו שוב מפסידים, הכל השתנה לטובה, ואין ספק שנצא שוב כשידנו על העליונה אם רק נצליח לנחול תבוסה."

[...]

"אין שום דבר מגוחך כל-כך בלסכן את החיים שלך למען הארץ שלך!" הוא הכריז.

מלכוד 22- ג'וזף הלר

"בעוד שישים יום תצא להילחם נגד בילי פטרול," רעם הקולונל עב השפם. "וכל זה נראה לך בדיחה אחת גדולה."

"זה לא נראה לי בדיחה, המפקד," השיב קלווינג'ר.

"אל תפריע."

"כן, המפקד."

"וכשאתה כן מפריע, תגיד 'המפקד'," הורה מייג'ור מטקאף.

"כן, המפקד."

"לא קיבלת הרגע פקודה לא להפריע?" שאל מייג'ור מטקאף בקרירות.

"אבל לא הפרעתי, המפקד," מחה קלווינג'ר.

"לא. וגם לא אמרת 'המפקד'. תוסיף את זה להאשמות נגדו," הנחה מייג'ור מטקאף, רב-טוראי שידע קצרנות. "לא אמר 'המפקד' לקצינים בכירים ממנו בשעה שלא הפריע להם."

[...]

"המפקד?"

"לא אמרתי לך לסתום את הפה המטומטם שלך?"

"כן, המפקד."

"אז תסתום את הפה המטומטם שלך כשאני אומר לך לסתום את הפה המטומטם שלך. זה ברור? תואיל בבקשה להרים את קולך? לא שמעתי אותך."

"כן, המפקד. אני-"

"מטקאף, זאת הרגל שלך שאני דורך עליה?"

"לא, המפקד. זאת בטח הרגל של לוטננט שייסקופף."

"זאת לא הרגל שלי," אמר לוטננט שייסקופף.

"אז אולי זאת בכל זאת הרגל שלי," אמר מייג'ור מטקאף.

"תזיז אותה."

"כן, המפקד. אבל קודם אתה צריך להזיז את הרגל שלך, המפקד. היא על הרגל שלי."

"אתה אומר לי להזיז את הרגל שלי?"

"לא, המפקד. לא, לא, המפקד."

"אז תזיז את הרגל שלך ותסתום את הפה המטומטם שלך. תואיל בבקשה להרים את קולך? אני עדיין לא שומע אותך."

"כן, המפקד. אמרתי שלא אמרתי שאתם לא יכולים להעניש אותי."

"על מה אתה מדבר, לעזאזל?"

"אני עונה על השאלה שלך, המפקד."

"איזה שאלה?"

[...]

"לא זכור לי שאמרתי שאתם לא יכולים להעניש אותי."

"עכשיו אתה אומר לנו מתי כן אמרת את זה. אני מבקש ממך להגיד מתי לא אמרת את זה."

קלווינג'ר נשם נשימה עמוקה. "אני תמיד לא אמרתי שאתם לא יכולים להעניש אותי."

"זה הרבה יותר טוב, מר קלווינג'ר, למרות שזה שקר ברור ופשוט. אתמול בלילה, במחראות. לא לחשת שאנחנו לא יכולים להעניש אותך באוזני הבנזונה המסריח השני שאנחנו לא אוהבים? איך קוראים לו?"

"יוסריאן, המפקד," אמר לוטננט שייסקופף.

"כן, יוסריאן. נכון. יוסריאן. יוסריאן? ככה קוראים לו? יוסריאן? איזה מין שם, לכל הרוחות, זה יוסריאן?"

לוטננט שייסקופף שלט לגמרי בעובדות. "זה השם של יוסריאן, המפקד," הוא הסביר.

[...]

".. אתה בנזונה שאוהב לעשות רוח, לא?"

"לא, המפקד."

"לא, המפקד? אתה קורא לי שקרן מזוין?"

"הו, לא, המפקד."

"אז אתה בנזונה שאוהב לעשות רוח, לא?"

"לא, המפקד."

"אתה מנסה לריב איתי?"

"לא, המפקד."

"אתה בנזונה שאוהב לעשות רוח?"

"לא, המפקד."

 [...]

"תופס?"

"לא, המפקד."

"אל תקרא לי המפקד!"

"כן, המפקד."

"ותגיד 'המפקד' שאתה לא קורא לו 'המפקד'," הורה מייג'ור מטקאף.

מלכוד 22- ג'וזף הלר

שב דאנבאר ושאל את קלווינג'ר. "ככה." הוא הקיש באצבעותיו. "שניה קודם נכנסת למכללה כשריאותיך מלאות אוויר צח. היום אתה אדם זקן."

"זקן?" שאל קלווינג'ר בתימהון. "על מה אתה מדבר?" "זקן."

"אני לא זקן."

"אתה סנטימטרים מהמוות בכל פעם שאתה יוצא למשימה. כמה יותר זקן אתה יכול להיות בגילך? חצי-דקה קודם נכנסת לבית הספר התיכון, וחזייה בלתי-רכוסה היתה עבורך גן-עדן שליותר ממנו לא קיווית. רק חמישית-שניה קודם היית ילד קטן עם עשרה שבועות של חופש גדול שנמשך מאה-אלף שנה ועדיין הסתיים מוקדם מדי. זיפ! הן חולפות כמו טיל. לעזאזל, באיזו צורה אחרת תוכל להאט את הזמן?" דאנבאר היה כמעט נרגז כשסיים.

"ובכן, אולי זה נכון," ניכנע קלווינג'ר באי-רצון. "אולי חיים ארוכים באמת חייבים להיות מלאים הרבה מצבים בלתי-נעימים כדי להראות ארוכים. אבל אם כך, מי בכלל צריך אותם?" "אני," אמר לו דאנבאר.

"למה?" שאל קלווינג'ר.

"מה יש מלבדם?"

"איך יכולתי ללמוד קרוא וכתוב?" תבע צ'יף וויט האפוט בתוקפנות מדומה, בהרימו את קולו שוב על-מנת שדוק דניקה ישמע. "בכל מקום בו נטינו את אוהלנו, הם קדחו באר נפט. בכל פעם שקדחו באר, מצאו נפט. ובכל פעם שמצאו נפט, הכריחו אותנו לארוז את אוהלנו ולנוע למקום אחר. היינו מטות-קסם אנושיים. לכל משפחתנו היתה נטיה טבעית למירבצי נפט גולמי, ועד מהרה רדפו אחרינו טכנאים מכל חברות הנפט בעולם. נענו ללא הפסקה. היתה זו, אני יכול לומר לך, דרך מחורבנת לגדול. אני לא חושב שביליתי למעלה משבוע במקום אחד."

זכרונותיו המוקדמים ביותר היו כגיאולוג.

"בכל פעם שנולד וויט האפוט נוסף," הוא המשיך, "היתה הבורסה גואה. עד מהרה עקבו אחרינו צוותות-קידוח שלמים, על כל ציודם, רק כדי להקדים אלו את אלו. חברות החלו להתמזג רק כדי שיוכלו לקצץ במספר האנשים שהיה עליהם להצמיד אלינו. אבל ההמון שמאחורינו הוסיף לגדול. מעולם לא זכינו לשנת-לילה שלווה. כשעצרנו, עצרו הם. כשנענו, נעו הם, קרוניות-מזון, בולדוזרים, עגורני-קידוח, גנרטורים. היינו גאות עסקית מהלכת, והתחלנו לקבל הזמנות מהמלונות הטובים ביותר, רק בגלל היקף העסקים שהיינו מושכים איתנו העירה. כמה מההזמנות האלו היו די נדיבות, אבל לא יכולנו לקבל אף אחת מהן משום שהיינו אינדיאנים, וכל המלונות הטובים שהזמינו אותנו לא קיבלו אורחים אינדיאנים. הפליה היא גזעית היא דבר נורא, יוסאריאן. באמת. דבר נורא לנהוג באינדיאני הגון ונאמן כאילו הוא כושי מלוכלך, יהודון או מקרון." צ'יף וויט האפוט הניד ראשו בתוכחה.

[מילכוד-22, ג'וזף הלר.]