לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מצטטים. גם אתם יכולים.

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


היה בן עשר כשהלך עם ממה רות לביקור השנתי אצל סבא נחום בבית הקברות. היא הרימה אבן משוננת, הניחה על המצבה של סבא נחום ואמרה לו, "תמצא לך אבן משלך ותניח גם אתה." מצא אבן קטנטנה והניח אותה, וכשממה רות הפכה פניה חטף את האבן מהקבר, החזיר אותה לחול ומלמל, "מסכנה."

"אני לא מסכנה," התרעמה ממה רות.

"לא את. האבן. זה לא כיף למישהו ששמים אותו על קבר."

"אל תדאג לה. היא לא תישאר שם הרבה זמן. הקברנים מטאטאים את המצבות ומחזירים את האבנים לחול, שיעשו בהן שימוש חוזר. תסתכל, נראה לך שיש כאן מספיק אבנים בשביל הפּרוֹספֶּריטי של המקום הזה?"

הוא חשב על אבנים שנגזר עליהן לנדוד ממת אחד לשני, אסף את האבן הקטנה שלו והוציא אותה אל מחוץ לבית הקברות.

בערב אמרה לו ממה רות, "אתה הבן אדם הראשון שהכרתי שמרחם על אבנים."

שריר של שמחה נמתח לו בלב. "אתה הבן אדם הראשון" זה לא משהו שאומרים לילד, אלה מילים של מבוגר אל מבוגר.

 

"פרפרים בגשם", מירה מגן, עמ' 192-193.

נכתב על ידי , 13/8/2008 20:34   בקטגוריות סיפורת, מירה מגן, sadie  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



88,073

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTsetata אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tsetata ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)