"הצ'ופוואלאים שבספינה השתייכו כולם לארגון השפתיים החתומות והיו משרתיו הנאמנים ביותר של ראש הכת.
שוב ושוב התרשם הרון עד כמה הם נראים בינוניים, ועד כמה חדגונית העבודה המוטלת עליהם. מאות מהם היו שם, בגלימות ובברדסים עם סמל השפתיים החתומות; הם טיפלו במכלים ובעגורנים שעל הסיפון, ועסקו בסדרה של עבודות פשוטות ויומיומיות: בקרת מחוגים, הידוק ברגים, הפעלת מתקני הבחישה של המכלים והפסקתם, שטיפת הסיפון. כל זה היה משעמם עד מוות; ובכל זאת - כך נאלץ הרון להזכיר לעצמו כל הזמן - מה שהטיפוסים הלבלריים, עוטי הגלימות, המתרוצצים, החמוצים, הכחושים, השחוקים האלה עושים באמת, הוא לא פחות מהשחתת ים זרמי הסיפורים עצמו!
"כמה שטני," אמר הרון ללם, "שהדברים הגרועים מכל יכולים להיראות כה טבעיים, ואפילו שגרתיים."

[מתוך "הרון וים הסיפורים"\סלמן רושדי]