תתחבקי איתי,
ונבכה
על מי
שאני.
נשיר שירים
עצובים ושמחים,
כמו הים -
מכל כיוון
הוא נראה שונה.

אל תרפי ממני.
קצת קשה,
אבל בסוף נסתדר.
כשהכל שביר וחותך,
הזכוכית,
כמו סוכר,
מתוקה,
מסתבר.

מסתבר
שאת לא
בשבילי.
ואני
מסתבך
עם עצמי.
מסתבר
שאת לא
בשבילי.
ואני
לא מסתדר
איתי.

תחבקי אותי.
ונבכה
על משכבר הימים.
נשיר שירים
עצובים ושמחים,
כמו הים -
מכל כיוון
הוא נעלם.

תשכחי אותי.
קצת קשה,
ובסוף זה עובר.
ואולי
זה יצליח גם לי,
ואשכח
גם אותך,
ואולי
אתגבר.

(משכבר הימים / אביב בן אברהם)

אני בן שלושים-ושלוש שנות אספלט,

 ארבע מאות חודשי בטון

בדמי זורמות מריבות השכנים

כל בוקר השמש מתחת לדלת זורחת

מתוך קבלה של דואר רשום

אני בן שלושים-ושלוש שנות מרפסת,

ארבע מאות חודשי מעלית

גופי נמס בגשם כמו סוכר

כל לילה כוכבים מרצדים לי

בערוץ השני

אני בן שלושים-ושלוש שנות געגוע,

ארבע מאות חודשי ניוון

אתמול פגשתי אדמה, חמה

חומה

כל אחר הצהריים עמדנו זה מול זו

נבוכים

[אלון צבי גולדשטיין]

את הדברים הרכים שאני

חושש לומר לך במהלך

שעתיים של שיחת טלפון

אני שולח בהודעה

לפני השינה

[אסף סטארדאסט.]

לא פחות

מעשרת אלפים צלחות חרסינה

מתנפצות על רצפת המטבח.

אבל בטלפון

אני חייכן אלייך ולבוש היטב."

מתוך "שירי ים", אסף סטארדאסט.

הרגשתי

איך אף אחד מאיתנו

לא נמצא שם

זאת אומרת

שזאת בעצם

הייתה מיטה ריקה

עם ספרון של אגי

בפינתה

(אני חושב שאני הייתי בים עם

'לוסי' הכלבה שמסרנו בילדותי

והיא מדדה חצאית בעיר)"

מתוך "שירי ים", אסף סטארדאסט.

ביסקוויטים

לא הטיתי את ראשי קדימה בכדי

לתפוס

את הביסקוויט הרטוב לפני ש

ייפול לרצפה

היום, אני מרתיח מים בקומקום רק בשביל כוס

קפה

חם"

"שיר על תה וביסקוויטים", יותם שווימר.

נועדו לאנשים

שמתו כבר,

אבל אינם יודעים זאת.

ניתן לראות אותם

דוחפים עגלות עמוסות

בשום דבר בסמטאות הסופר

אני לוקח היום הביתה

עגבנייה,

ג'ינג'ר,

בקבוק בירה,

ביסלי בצל

בבית כבר אשבור את הראש"

"בסופר", אסף סטארדאסט, מתוך "בתים (קובץ שירי אי-שייכות)".