כי דעותיה הקודמות היו יותר הגיוניות, וביטוייה יותר מתונים! זה היה חוסך ממנה עכשיו הסברים והצהרות שקשה ביותר להביע אותם; אבל היה בהם צורך, והיא הבטיחה לו, כשהיא מבולבלת מעט, שהיא אוהבת את מר דארסי.

"או, במילים אחרות, החלטת להינשא לו. נכון שהוא עשיר, ויהיו לך יותר בגדים יפים ומרכבות נאות מאשר לג'יין, אבל אלה יעשו אותך למאושרת?"

"האם ההתנגדות היחידה שלך," אמרה אליזבת, "היא שאתה חושב שאני אדישה לו?"

"כן. כולנו יודעים שהוא איש גאה ובלתי נעים; אבל זה לא היה נחשב אילו חיבבת אותו באמת."

"אני מחבבת אותו באמת," השיבה בדמעות בעיניה; "אני אוהבת אותו. בעצם אין לו כל גאווה חסרת טעם. הוא אדם חביב מאוד. אינך מכיר אותו בכלל; אז אל תכאיב לי בדיבורים כאלה עליו."

"ליזי," אמר אביה, "נתתי לו את הסכמתי. אכן, הוא אדם כזה שלעולם לא הייתי מסרב לו דבר שהיה מואיל לבקש. עכשיו אני נותן את הסכמתי לך, אם החלטת להינשא לו. אבל הניחי לי לעוץ לך לחזור בך. אני מכיר את אופייך, ליזי.  אני יודע שלעולם לא תהיי מאושרת או תכבדי את עצמך אם לא תעריכי את בעלך באמת; אם לא תישאי את עינייך אליו כאל אדם נעלה ממך. כישורייך מלאי החיות יעמידו אותך בסכנה גדולה בנישואין חסרי שוויון. בקושי תוכלי להימלט ממסכנות ושם רע. ילדתי, אל תגרמי לי את הצער לראות אותך חסרת אפשרות לכבד את שותפך לחיים. אינך יודעת מה עומד בפנייך."

אליזבת הושפעה עוד יותר, וענתה לו ברצינות ובכובד ראש; לבסוף, לאחר שחזרה והבטיחה לו שמר דארסי הוא באמת נושא בחירתה, הסבירה לו את השינוי ההדרגתי שנגרם בהערכתה אותו, הביעה בפניו את בטחונה כי אהבתו אליה לא נוסדה ביום אחד אלא עמדה במבחן בתוך מתח של חודשים רבים, ומנתה במרץ את כל מעלותיו, הצליחה להתגבר לבסוף על אי-אמונו של אביה והביאה להשלמתו עם הזיווג.

"ובכן, יקירתי," אמר משפסקה לדבר, "אין לי יותר מה לומר. אם כך הוא הדבר, הוא ראוי לך. לא הייתי יכול להיפרד ממך, ליזי שלי, לאדם פחות ראוי מזה."

[גאווה ודעה קדומה, ג'יין אוסטן.]

אינני יכול להקשיב עוד בשקט. אני חייב לדבר אלייך באותם אמצעים שיש ברשותי. את פולחת את נשמתי. אני נקרע בין ייסורים לתקווה. אל תאמרי לי שאיחרתי את המועד, שרגשות יקרים כל כך אבדו לעד. אני שב ומציע לך את עצמי בלב שהוא שלך, עוד יותר משהיה כאשר כמעט שברת אותו לפני שמונה וחצי שנים. אל תהיני לומר שהגבר שוכח מהר מן האשה, שאהבתו מתה מוקדם יותר. לא אהבתי אשה מלבדך. אולי הייתי לא צודק, הייתי חלש וכועס, אבל תמיד שמרתי לך אמונים. את לבדך הבאת אותי לבאת'. רק למענך אני חושב ומתכנן - כלום לא ראית זאת? כלום אפשר שלא הבנת את משאלותיי? לא הייתי מחכה אפילו במשך עשרת הימים הללו, אילו יכולתי לקרוא את המתרחש בלבך, כדרך שאת, כך אני משער, יכולת לראות ללבי. אני מתקשה לכתוב. בכל רגע אני שומע משהו שאיני יכול לעמוד בו. את מנמיכה את קולך, אבל אני יכול להבחין בטונים של הקול הזה, כאשר אחרים לא יבחינו בהם ולא כלום. - יצור טוב מדי, נעלה מדי! ובכל זאת את דנה אותנו לכף זכות. את מאמינה שיש אהבת אמת ושמירת אמונים בקרב גברים. האמיני שאין לוהטות ונחרצות יותר מאלו של

פ.ו.

עליי ללכת, מבלי לדעת את מנת חלקי; אבל אחזור לכאן, או אצא אחרי החבורה שלך, מהר ככל האפשר. מלה, מבט יספיקו כדי לגזור אם אבוא לבית אביך הערב או לא אעשה זאת עד עולם."

[הטיית לב, ג'יין אוסטן] (ובלי קשר, זה אחד הספרים הכי אהובים עליי בעולם)

אמת אוניברסלית ידועה, שרווק בעל נכסים בוודאי מחפש לו אישה."

[ג'יין אוסטן, גאווה ודעה קדומה.]