לא גדל על האי - לבד מדשא-הים המרכין ראשו עם משב הרוח המלוחה. הבקתה עמדה בשקערורית בחולית, והאיש והאישה הזקנים היו שם לבדם, בבדידות המוחלטת של הים הריק.

הבקתה נבנתה, או אל נכון נערמה, מעצי-סחף וענפים. המים באו מבאר קטנה ותפלה לצד הבקתה; מזונם של בני הזוג היה דגים וצדפות, טריים או מיובשים, ואצות שאספו בין הסלעים. העורות הבלויים בבקתה, אֹסף קטן של מחטי עצים, קרסים מעצמות דגים, והגידים ששימשו להם לעשית חכות ולהדלקת אש - לא נוצרו מגופן של עזים כפי שחשב גד לראשונה, אלא מזה של כלבי-ים; ואמנם, היה זה מקום מהסוג שאליו ילכו כלבי הים המנוקדים כדי לגדל את גוריהם בקיץ.

 אבל פרט לכך לא באה נפש חיה למקום מסוג זה. הזקנים פחדו מגֵד לא משום שחשבוהו לרוח, ולא משום שהיה קוסם, אלא רק משום שהיה אדם. הם שכחו שקיימים אנשים אחרים בעולם."

[מתוך: הקוסם מארץ ים, אורסולה ק. לה גוין]