הנה זה בא.

אתם יודעים מה לעשות, שוטטו בציטוטי החודש האחרון בחרו לכם שלושה ציטוטים אהובים במיוחד. קשרו אליהם בתגובות לפוסט הזה.

כדי שכולם יוכלו ליהנות להם בתגובות ולחזור לציטוטים ישנים ומרגשים, נבקש לא לפרסם ציטוטים חדשים עד יום רביעי, הראשון ביולי.

"האם תקני פעם בינה, אן?" שאלה מרילה, בהיודע לה דבר המקרה על הבריכה.

"אה, כן, מרילה, סבורה אני, כי אקנה," החזירה אן מתוך ביטחון. "חושבת אני, כי יש לי עכשיו הסיכויים המזהירים ביותר להיעשות נבונה."

"איני רואה כיצד יוכל להתרחש נס זה," אמרה מרילה.

 "הנה גם היום למדתי לקח טוב," הסבירה אן. "נוכחתי לדעת, כי אין כל טעם לנסות להיות רומנטית באבונלי. דבר זה חשוב היה ומקובל לפני מאות בשנים בקמלוט רבת המגדלים, אבל בימינו אלה אינם מעריכים ביותר את הרומטיות. בטוחה אני, מרילה, כי בקרוב תראי בי התקדמות גדולה גם במובן הזה."

"מי יתן והיה כן," אמרה מרילה מתוך פקפוק.

 אולם מתי, אשר ישב כל הזמן שותק בפינה, שם את ידו על כתפה של אן בצאת מרילה את החדר.

"אל תותרי על כל הרומנטיות שלך, אן," לחש מתוך בישנות.

"משהו ממנה - לא יותר מדי כמובן - הוא דבר טוב. על הכל על תותרי, אן."

[מתוך "האסופית"\לוסי מ. מונטגומרי]

עם הרוח שנשבה כל כך חזק על הפנים שלי

רציתי שזה לא יגמר.

ושמעתי שמסביב קולות

של ילדות שצועקות "היא מקיאה"

וכל הנסיעה הזאת

היתה כמו סרט על מישהי אחרת.

ושמעתי מסביב קולות

של ילדות שצועקות "היא מקיאה".

ובסרט לא יכולתי לחשוב

רק להיות עם סחרחורת אמיתית

וקיומי הודאי מאד שימח אותי

וסוף סוף היה לי טוב.

ושמעתי מסביב קולות

של ילדות שצועקות.

רציתי שזה לא יגמר."

[רציתי שזה לא יגמר/ טל גורדון, לחן של רונה קינן. ביצוע משותף של שתיהן.

הציטוט הזה לא מדוייק לדעתי. תקנו אותי בבקשה.]

 "Show me the world as I'd love to see it"

Radiohead - Subterranean Homesick Alien

נערך בוורשה, בבית-ספר רגיל, משפטו של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ. [...] שלג ירד על חלונות בית-הספר בפראגה, ורשה. אגב: לשלג במחנות ההשמדה היה ריח מיוחד בגלל האפר הנושר. מה יקרה לי פעם, כאשר כל העובדות האלה יתפרצו בתוכי. אני רוצה לכתוב ואינני מצליח להיפטר מן המכשולים והמעצורים שבי. כל צעד נעשה בלתי אפשרי בגלל מחצית הצעד שיש לעשות לפניו. [...] הקטגור במשפט אמר להס: 'הנאשם, אין כל אפשרות לקרוא את כתב האישום בגלל אורכו. הוא מכיל עשרים ואחד כרכים, ובכל אחד מהם שלוש מאות גיליונות דפוס ובהם תיאור פשעיך. על כן נפתח את המשפט בשאלה פשוטה: אתה מואשם ברצח של ארבעה מיליוני בני אדם. האם אתה מודה?'. הנאשם הרהר רגע, קימט את מצחו, ואחר נשא את עיניו אל השופטים ואמר: 'כן, כבוד השופטים. אני מודה. אם כי, לפי חשבוני, רצחתי שניים וחצי מיליונים בלבד.'

'לכל הרוחות הדייקניות,' אמרה איילה, ופניה מבהיקים, כדרכם בעת שהיא מתרגשת באמת, 'רק תחשוב כמה פעמים רצח האיש הזה את עצמו עד שיכול היה לומר משפט כזה.'"

"עיין ערך: אהבה", "ברונו", עמ' 93-94.

"היה פעם בחור שמצא-חן בעיני קצת, אחד מהבחורים שהסתובבתי איתם במכללה. תמיד ידעתי איפה הוא נמצא בחדר.

במסיבה, בכיתה, בקולנוע או בהרצאה, אני עשיתי משהו אחר, דיברתי או צפיתי או ישבתי וחיכיתי לדבר הבא שיקרה, ותמיד ידעתי איפה הוא נמצא, יכולתי להרגיש את עובדת קיומו בעורפי או על לחיי או ממש דרך האדם שדיבר איתי.

בקולנוע שמעתי כשצחקו כשלא צחק; כשרכן אל האדם שלידו והצחיק אותו. חשבתי, אני עוקבת אחריך, אתה לא חושב שיש לזה חשיבות?"

[מתוך "ביתו של הענק"\אליזבת מקראקן]

אפור בא מכל עבר ואני יודע מה

שאיני רוצה לדעת ואפילו כבר לא

טומן ראשי בחול כאן עלי

להפסיק אם איני רוצה לאמר את

הדברים האחרים אבל מה שבוכה בי

הוא

[אמיר גלבע, כל השירים - כרך ב', עמ' 17]

 כדי לקרוא את המכתבים האבודים של מילֶנה ל-ק.; לראות למשל, מה בדיוק, באילו מילים היא ענתה לו כשכתב, 'האהבה היא, שאַת הסכין שבה אני נובר בקרבי'.

אני מקווה שהיא כתבה לו מיד, במברק, שאסור, אסור לאדם להסכים להיות הסכין של אדם אחר, אסור אפילו לבקש דבר כזה מאדם."

'איתמר אוהב חיות', הוא מיד התחיל להתנגן לי בראש", אומר רכטר, "ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה להלחין את הטקסט, מילה במילה, בצורה שקצת מזכירה אופרה."

הוא הלחין את העמודים הראשונים של הספר "במכה, תוך שעה". ההלחנה הספונטנית של המשפט הראשון, שהתנגן בראשו של רכטר כקצב יותר מאשר כמלודיה, השפיעה על אופייה של הסקיצה ושל היצירה כולה. "הבסיס הוא משהו קצבי די נירטלי", אומר רכטר. "לא שמח, לא עצוב, לא מלודי. קצבי."

האם האופי הזה נבע מרוחו של הסיפור, שיש בו פינג-פונג קצבי בין איתמר לארנב וגם אלמנטים של אבסורד ונונסנס (איתמר, שאוהב את כל החיות אבל פוחד מארנבים, לא יודע שהיצור החמוד שהוא פוגש ביער הוא ארנב, ואילו הארנב, שפוחד מילדים, לא יודע שאיתמר הוא ילד)? "אני לא יכול להסביר את זה", עונה רכטר. "אני לא יודע מדוע הלכתי דווקא בכיוון הזה. אני בכלל חושב שהדרך הכי טובה להלחין טקסט היא לא להבין אותו"."

מתוך: "יוני פוגש ארנב"/ בן שלו, גלריה, 22 ביוני 2009

(בעיקר על תהליך ההלחנה של "איתמר פוגש ארנב" מאת דויד גרוסמן)

רכה ומסוכנת מאוד.

תוך ליטוף מלמלה שאני מנשק נעים ובלבי חשבתי שזה אנחנו ולא אני, אבל עניתי רק שהיא טעימה."

צקלון, מכאן.

"קאיטנו רץ אל המנזר בלב נסער, אבל לא מצא את סירוה מריה בתאה.

היא היתה בטרקלין הטקסים, מכוסה תכשיטים אמיתיים, ושפעת שיערה גולשת לה עד כפות רגליה, והיא עומדת עמידת כושית אצילית גאה לפני צייר דיוקנאות מחצרו של המשנה למלך. רצינותה ותבונתה במילוי הוראותיו של האמן העירו התפעלות לא פחות מיופיה.
לעת תפילת מנחה היה הדיוקן גמור. הצייר בחן אותו ממרחק, הוסיף שתיים-שלוש משיכות מכחול, וקודם שחתם עליו ביקש מסירוה מריה להסתכל בו. בדמות דיוקנה המושלמת שלה עמדה בציור על ענן, מוקפת פמליה של שדים צייתנים.

היא התבוננה בדיוקן בלי חיפזון והכירה את עצמה בכל זוהר שנותיה. לבסוף אמרה:
"זה כמו ראי."
"גם השדים?" שאל הצייר.
"כך ממש הם נראים," אמרה."


[מתוך "על אהבה ושדים אחרים"\גבריאל גרסיה מארקס]

עד רדת הערב, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד רדת החושך. גשם, הקשב
לנשים הצופות בוילון.

גם לנו אדמה שמחכה
למשהו מלמעלה.
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח... וכן הלאה...

עד סוף השבוע, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד קץ השבועיים. גשם, הקשב
לנשים העומדות ומחכות.

גם לנו בחצר גינה קטנה
ריקה מזוהר דשא.
גם אנו מצפותעד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם.

גם בתוכנו מחכה, שותקת,
חלקת ארץ קטנה, חרבה.
והגשם שלנו איחר לרדת.
הגשם שלנו
טרם בא.

אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחק.
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק.

הקשב לנשים בחלון.
גשם אדיר ונוהר.
הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו -
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר.

(תרצה אתר)

I sleep on my back 'cause it's good for the spine and

coffin rehearsl

I know a psychic who reads her own palms and

the findings are personal

she keeps her fists shut tight and she sleeps on her side, well,

maybe she knows something I don't know

Why?, שבאים להופיע בארץ ביולי.