אחים בנפש.

שלום לכם (:

אני תמר,

אבל רובכם בטח מכירים אותי בתור תמרוצ'קע מהלפ מי

אז הנה, זה בלוג הסיפורים השלישי שלי.

אני מקווה שזה יחזיק יותר זמן,

וניראה לי ככה כי כבר יש 7 פרקים בטיוטה (:

אני חושבת שהסיפור יהיה משו כמו 30-40 פרקים.

אז הפרסום של הפרק הבא תלוי רק בתגובות שלכם.

מקווה שתהנו, ואני אשמח לשמוע דעות בונות.

פרק 1

"אמיר?!"

"אהה? שחר!! זה לא מה שאת חושבת! היא נישקה אותי אני רציתי להפסיק שחר!"

שחר הביטה באמיר כשדמעות זולגות מעינייה והתחילה ללכת לכיוון היציאה.

"שחרררררר!!! חכי שחר!" צעק אמיר בכל כוחו,

אך שחר לא שמעה אותו בגלל כל הרעש של המסיבה.

היא יצאה מהמועדון ואמיר מיד אחריה.

"שחר חכי!" הוא צעק.

הפעם שמעה אותו, אך התעלמה. הוא התחיל לרוץ, והיא הגבירה את מהירות הליכתה.

"שחר!!!!" קולו היה קרוב.

הוא תפס בידה והביט לתוך עינייה החומות.

"שחר, היא נישקה אותי אני רציתי להפסיק ואז את באת! שחר את חייבת להאמין לי"

"עמדתי שם מספיק זמן כדי להבין שזה לא מה שקרה"

"שחר אני אוהב אותך! תאמיני לי שחר!"

"אני לא קונה את השקרים שלך!"

"שחר" הוא התחנן בפניה, "בבקשה, תאמיני לי שחר"

"אל תתקשר אליי, אל תדבר איתי, אל תסתכל עליי! אני לא רוצה לראות אותך יותר!"

היא שחררה את ידה מידו, והתחילה ללכת בלי לדעת לאן.

הדמעות לא הפסיקו לרדת, כל האיפור כבר היה מרוח על פניה.

היא הביטה בריצפה והלכה, והלכה והלכה....

"בנזונה! שימות ! " היא מילמלה.

ואז הביטה סביבה. פתאום הבינה שהיא לא יודעת איפה היא.

מימינה היה שדה, היא ראתה בתים מאחורי השדה אך הם היו רחוקים.

משמאלה היה כביש. אבל אף מכונית לא עברה, וגם לא ניראתה באופק.

הדמעות שוב הציפו את עינייה.

היא התישבה בשולי הכביש ושמה את ראשה בין הרגלים.

ככה ישבה במשך 5 דקות ובכתה.

עד שסוף סוף, מכונית עברה. היא הרימה את ראשה כאשר שמעה

את המכונית מתקרבת, נעמדה הושיטה את ידה לכביש כשהאגודל מופנה למעלה.

היא אף פעם לא תפסה טרפ, אך הבינה שאין לה ברירה.

המכונית נעצרה לידה,והחלון נפתח.

"מה את עושה פה ילדה?" אמר הנהג. בחור שנראה בן 20+.

"אני.... מהמסיבה.. החבר שלי.." מיד היא המשיכה לבכות.

"מה קרה?!" אמר הנהג ויצא מהמכונית.

"בואי כנסי, אני אקח אותך הביתה" הוא הוביל אותה למכונית.

הוא נכנס גם הוא למכונית והתחיל לנסוע.

"אז ספרי לי. ספרי לי את כל מה שקרה."

שחר סיפרה לו הכל.

"מניאק. אבל אל תשימי עליו, סתם איזה עלוב. לא שווה לך לבכות בגללו.

דרך אגב אני יונתן אני בן 26." הוא חייך לעברה.

"אז איפה את גרה?"

"ברחוב ויצמן" אמרה כשהיא בוכה.

"די תפסיקי לבכות בגלל המניאק הזה"

"תפסיק לקרוא לו מניאק!! אני אוהבת אותו!!" היא צעקה.

"אוקי, אוקי תירגעי. אז אם את אוהבת אותו, אולי תאמיני לו?"

"אבל ראיתי. ראיתי הכל."

ליונתן לא היה מה להגיד. במצב הזה כבר אין לה מה לעשות,

אלא אם היא רוצה להיות עם שקרן. ואפחד לא רוצה את זה.

אז הוא שתק. כל הדרך.

"הנה זה פה" אמרה שחר כשהגיעו לביתה.

"מה הטלפון שלך?"

"מה?! למה אתה צריך את הטלפון שלי?"

"את לא רוצה לשמור על קשר?"

"למה שאני אשמור על קשר עם מישו בן 26 שנתן לי טרפ?"

"סתם, ידיד שמבין מהחיים"

הוא חייך לעברה שוב. היה לו חיוך כל כך מקסים.

"אוקי, תרשום"

הם החליפו טלפונים ושחר נכנסה לביתה.

קוראים קבועים

רוצים לקבל תגובה כל פעם שיש פרק חדש?

כתוב לי בתגובות שאתם רוצים להיות קוראים קבועים (:

ובנוסף מבצע:

5 הראשונים שיהפכו להיות קוראים קבועים ילונקקו בגודל 36.

5 הבאים שיהפכו להיות קוראים קבועים ילונקקו בגודל 18.

*שימו לב - בלוג שיפסיק להגיב, אני אפסיק להודיע לו!*

הלינקוקים:

מורוש

מלכת הפאדיחות

חנוש

7 מנהלות בלוג 1

יהלי

מורן

טלוש'קה

צוות פור יו

הניסכה על העדשה

מנויים

רוצים לקבל עידכון למייל כל פעם שיש עידכון חדש?

רוצים לקבל למייל ספוילרים והפתעות?

הצטרפו עוד היום כמנויים לבלוג!

10 הראשונים שיהפכו להיות מנויים יקבלו חתימה (:

רק תכתבו בתגובות את המייל שאיתו נרשמתם ומה לירשום בחתימה

*שימו לב - אפשר להיות גם מנויים וגם קוראים קבועים*

המנויים:

1. מורוש

2. מורן

*החתימות יעלו בפוסט הבא*

מבצע

וחוץ מזה, הנה לכם עוד מבצע (:

1.2. 3. 4. 5. 6.  

7.8. 9. 10. 11. 12. 

פנויים: 5,6,8,9,10,11,12

אני יודעת שאין מתח בפרק,

אבל מי אמר שחייבים לעשות מתח?

אוהבת המון,

תמרוצ'קע