אחים בנפש.

שלום (:

דבר ראשון,

הודעה לקוראים הקבועים:

אני ממש מצטערת על זה שלא הודעתי לכם על פרק 4,

לא היה לי זמן.

אז לכל מי שלא הגיב על פרק 4,

אני אודיע לו עכשיו שיש כבר 2 פרקים חדשים (:

ודבר שני,

הודעה לקוראים הקבועים:

לאחר פירסום הפרק אני שולחת לכת ספויילרים של הפרקים הבאים!

תהנו מהפרק

פרק 5

שחר לא האמינה למה ששמעה.

היא פשוט העיפה למיכל סטירה שהיא לא תשכח בחיים.

"יש מכות!!" צעק ילד אחד שהיא לידם.

פתאום איזה 20 ילדים עמדו סביבם.

"השתגעת?!?!" צעקה מכיל.

"את המשגועת היחידה פה!"

"תיזהרי ממני!"מיכל נתנה לה סטירה בחזרה.

ואז שחר קפצה עליה והתחילה למשוך לה בשיער.

"עוד לא ראינו דם! עוד לא ראינו דם!" צעקו כמה ילדים.

"מה קורה פה? כולם להתפזר!" צעקה אחת המורות.

מיד כל הילדים התפזרו.

"מה קרה? לא אכלתן ארוחת בוקר?" שאלה המורה בכעס.

"לא זה פשוט... זה היה סתם..." אמרה מיכל.

"ועכשיו שתיכן סתם הולכות למנהלת"

- - - - - - - - - -

בסוף היום שחר חזרה הבייתה עם מכתב להורים,

סימן אדום על הלחי, והרבה מחשבות.

'מה מיכל תעשה לי?

מה אני אגיד לאמיר?

מה אני אגיד להורים שלי?'

היא הגיעה הביתה ופשוט נשכבה על המיטה.

מנסה לשכוח את הכל.

'יונתן. יונתן היחיד שיכול לעזור לי'

היא הדליקה את המחשב והתחברה למסנג'ר.

נפתחו לה 24 חלונות שיחה.

בכולם היה רשום:

"בת זונה. אין לך כבוד לחברות שלך."

דמעות התחילו לרדת מעיניה.

זהו. עכשיו בגלל מיכל היא איבדה את כל החברות והדידים שלה.

ובנוסף לכל זה יונן לא היה מחובר.

'מה עכשיו? מה אני אעשה עכשיו?!'

"שחר! בואי הנה מיד!" זאת הייתה אמה של שחר.

'פאק המכתב!  לעזעזל!'

שחר נכנסה למטבח כשראשה מושפל.

"מה עובר עליך?!?!"

"אמא זה היה סתם איזה מריבה קטנה..."

"סתם איזה מריבה קטנה?! סתם?! סתם היית אצל המנהלת?!"

"כן"

"מה קורה לך? מיום שישי את מתנהגת מוזר!"

"לא קורה לי כלום"

"שחר,אני יודעת עובר עליך משהו. ספרי לי."

"אמא זה לא עניינך! לא כל דבר זה עניינך! תעזבי אותי כבר!"

"אוקי. אני באתי בטוב. את? מרותקת!"

"למה?! את בכוונה רוצה להרוס לי את החיים?"

"זה לא נתון לוויכוח."

שחר יצאה מהבית.

"שחר תחזירי לפה מיד!" צעקה אמא שלה מחלון,

אך שחר לא ענתה.

דמעות זלגו מעינייה.

היחיד שיכול לעזור לה עכשיו זה יונתן.

היא הגיעה לבית שלו ודפקה על הדלת.

יונתן לא ענה.

היא דפקה שוב.

ושוב יונתן לא ענה.

היא התישבה, נשענה על הדלת, ובכתה.

יאללה תגיבו,

אוהבת המון,

תמרוצ'קע

דרך אגב, פתחתי טבעת:

סיפורים בהמשכים

למי שכותב סיפורים,

וגם למי שאוהב לקרוא (:

מאוד אשמח אם תצטרפו!