אחים בנפש.

שלום (:

אני ממש מצטערת על חוסר העידכונים :(

תקראו את העריכה למטה ותבינו הכל!

הנה פרק 9, תהנו

פרק 9

"יונתן אתה בסדר? זאת אני , שחר"

"אני... אני... חלמתי עליה.

חלמתי על כל מה שקרה באותו הלילה" אמר יונתן כשדמעות עומדות לרדת מעייניו.

שחר לא ידעה מה להגיד.

החלום שחלמה באותה הלילה לא יצא לה מהראש.

- - - - - - - - - -

"אמא אני הולכת היום למסיבה עם רוני" אמרה שיר.

"אוקי מתי?" שאלה אמא שלה.

"בערך בעשר, דנה לוקחת אותנו"

"טוב מותק תהני"

שיר עלתה לחדרה.

"שיר שיר!!!" צעקה אחותה הקטנה, שחר.

"מה קרציה?"

"אני יכולה לבוא איתכן? אני לא רוצה להישאר בבית"

"אז תצאי עם חברים שלך!"

"נו.... שיר"

"די שחר!"

שיר נכנסה לחדרה.

בעשר וחמישה שיר נכנסה למכונית עם דנה.

הם נסעו לעבר ביתה של רוני.

הם אספו אותה ונסעו למסיבה.

"תהנו" אמרה דנה כשעצרה ליד המועדון.

שיר ורוני יצאו מהמכונית ונכנסו למסיבה.

בשעה 12 וחצי שיר חזרה לבייתה שמחה.

שכחה כבר מהמריבה שלה עם רוני באותו הערב.

"שיר זאת את?" שאלה אמא שלה.

"כן אמא"

"בואי רגע"

שחר הלכה לחדר של הוריה.

"קרה משהו?"

"זאת רוני..."

"מה קרה לה?!!?"

"היא.. היאא... נירצחה"

שיר קפאה במקום. פתאום הכל חזר לה לראש.

המריבה. הצעקות.

"ללללללללללללאאאאאאאאאאא"

הדמעות לא הפסיקו לרדת.

כל האיפור נמרח.

"זה באשמתי.. הכל באשמתי" היא מילמלה.

למחרת שיר כתבה מכתבים לכל מי שהיה לה חשוב.

היא לקחה את המכתבים ועלתה לגג ביתה.

היא התקרבה לקצה בצעדים איטיים.

"שיר מה את עושה?!" צעקה שחר שעמדה כמה מטרים מאחוריה.

"מה... מה את עושה פה?"

"ראיתי אותך בוכה בחדר... וכותבת.. ואז עולה לגג.... אז באתי לראות מה קורה.."

"שחר תחזירי למטה"

"שיר מה את הולכת לעשות?!"

"שחר אני אשמה במוות של רוני. אני!!!! אני זאת שהייתי צריכה למות, לא היא!!!" שיר התחילה לרוץ לקצה הגג.

"ללאאאאא שששששששיייייייייייירררררררררר" אמרה שחר ורצה אחריה.

שיר נעמדה בקצה. נשמה עמוק. וקפצה.

"שייייררררר" שחר צעקה. היא רצתה לעצור בקצה הגג, אך נתקעה באבן, ונפלה גם היא.

הרופא הלך לכיוון הזוג שישב על הספסל.

הגבר חיבק את האישה שלא הפסיקה לבכות.

"אתם הזוג בן-דוד?"

"כן מה עם הבנות שלנו?!"

"אני מצטער להודיע לכם. בתכם הקטנה איבדה את הזיכרון,

ובתכם הגדולה... נפטרה"

- - - - - - - - - -

שחר לא ידעה מה להגיד ליונתן.

רק שאלות על החלום היו בראשה. 

"אהה... אתה יודע מה קרה לחברה הזאת של רוני?" היא שאלה אחרי שתיקה ארוכה.

"אני חושב שהיא התאבדה. למה?"

"לא...זה .. זה לא הגיוני...." מילמלה שחר.

"מה לא הגיוני? מה קרה שחר?"

"החלום... זה לא הגיוני שזה אמיתי" היא אמרה והתחילה לבכות.

יצא קצת מעפן, אבל מצד שני גם ממש יפה ><

ודרך אגב, פוסט קודם שברנו את שיא התגובות!

תעזרו לי לשבור את השיא גם בפוסט הזה?

בבקשה תצביעו לי פה,

ותירשמו לטבעות הזאת.

אוהבת המון,

תמרוצ'קע

עריכה  17.2.08  18:35

אתמול עברנו את ה-1,000 כניסות!!!

תודה לכם (:

חודש ויומיים 1,000 כניסות?

בשבילי זה מצוין!

אני לא חושבת שהיה לי פעם בלוג שעבר את זה כל כך מהר...

תודה לכם

עריכה  22.2.08  18:23

הסיבה לכך שאין עידכון היא שאין פרקים כתובים.

כמו שכבר אמרתי, אני מחקתי כמה פרקים,

כי עלו לי רעיונות חדשים.

אבל בזמן האחרון אין לי מוזה וחשק לכתוב.

תנסו להבין!

בכל זאת אני כותבת לעצמי,

והסיפור הזה בכלל לא היה אמור להתפרסם.

ואני חייבת עזרה ענקית באינטר!

כל מי שיצביע - מלך!!!

ותודה לכם על התמיכה