שלום (:
יש כבר 15 מנויים ו-14 קבועים, נייס 
טוב, פרק 4, תהנו 
פרק 4
"יונתן? מה קרה? תענה לי יונתן!"
יונתן הרים את ראשו והסתכל בעינייה של שחר.
"לפני שנתיים אחותי, רוני , יצאה למסיבה. היא הייתה אז בת 15.
היא רבה עם חברה שלה ובחרה מהמסיבה." יונתן לקח עוד שלוק מהמיץ.
2 בחורים לקחו אותה טרפ. הם לקחו אותה לשדה, אנסו אותה ואז רצחו אותה.
אני הרגשתי כיאלו חצי ממני מת.
היא לא הייתה סתם אחות - סיפרנו הכל אחד לשני,
עזרנו אחד לשני. היא הייתה גם החברה הכי טובה שלי.
הינו שלושת המוסקטרים - אני היא ואחי.
ובאותו לילה הכל נגמר"
שחר הביטה בו בפה פעור.
"אני... אני.. מצטע..."היא גימגה.
"אל תגידי כלום. את לא צריכה להגיד כלום.
ואז, לפני יומים ראיתי אותך.
ואת דומה לה. כל כך.
אז לקחתי אותך טרפ. לא רציתי שיקרה לך משו.
באוטו הרגשתי מין חיבור בינינו.
כמו שהיה ביני לבין רוני,
וחשבתי לעצמי, שאולי תוכלי להחליף אותה.
בקטע של החברה הכי טובה - לא של האחות
כי אני יודע שאפחד לא יכול להחליף אותה"
שחר חיבקה אותו.
"אני פה בשבילך. אח שלי"
יונתן המשיך לבכות, אבל הפעם היה בזה גם קצת אושר.
הנה הוא מצא מישהי שתוכל לתת לו קצת הרגשה שרוני עדין פה.
- - - - - - - - - -
למחרת שחר הייתה בבעיה גדולה.
בגלל כל הסיפור עם רוני, היא העדיפה שלא להפיל על יונתן גם את הבעיות שלה,
אז היא לא ידעה מה להגיד לאמיר.
אולי אם היא תגיד לו שהיא צריכה עוד לחשוב,
הוא יבין שכבר אין סיכוי וימשיך העלאה?
אבל אם היא תגיד שכן, יש סיכוי שאחרי זה תתחרט.
היא כל כך הייתה צריכה באותו הרגע את מיכל,
שתיין לה איזה עצה טובה.
אבל לא היה לה את מיכל. וגם לא את יונתן.
ההחלטה הייתה מונחת בידה.
היא צריכה להחליט לבד - בלי עצה, עזרה או תמיכה כל שהיא.
שחר החליטה שהיא תנסה להתחמק מאמיר כמה שאפשר.
היא ידעה שכל היום היא לא תצליח,
אבל כל דקה שהיא תתחמק ממנו תתן לה עוד זמן לחשוב ולהחליט.
היא נכנסה לשער בית הספר,
מביטה לכל הכיוונים מנסה לראות אם אמיר באופק.
אמיר לא ניראה בחצר בית הספר.
היא נכנסה לבניין, מנסה להסתתר מאחורי ילדים,
וכל הזמן מחפשת את אמיר.
"שחר!" צעקה שרון, אחת מהחברות של שחר.
"היי. תגידי ראית את אמיר?"
"כן הוא בכיתה"
"יופי"
"למה?"
"אני מנסה להחמק ממנו."
"טוב.. את באה לכיתה?"
"לא אני אכנס כשיהיה צלצול, ככה אמיר לא יוכל לדבר איתי."
"אוקי ביי"
"ביי"
בצלצול שחר נכנסה לכיתה.
היא הלכה מהר למקומה ולא הסתכלה אפילו לכיוון של אמיר.
מיד אחריה המורה נכנסה להתחילה ללמד.
"קחי" אמר דניאל. הילד שיושב ליד שחר ונתן לה פתק.
שחר ידעה שזה יהיה מאמיר.
היא פתחה את הפתק.
"אני צריכה לדבר איתך דחוף.
תבואי בהפסקה לספסל שמאחורי האולם.
מיכל"
שחר הייתה מאושרת. סוף סוף משו קורה בינה לבין מיכל,
אחרי שבועיים שלא דיברו.
עכשיו היא רצתה שהשיעור יגמר כבר.
בצלצול שחר רצה מהר לספסל.
מיכל עוד לא הייתה שם.
היא ישבה וחיכתה לה.
דמיינה איך הן משלימות.
"היי" אמרה מיכל והתיישבה לידה.
"היי. מה שלומך?" אמרה שחר בהתלהבות.
"בסדר תקשיבי.שמעתי על כל מה שקרה לך עם אמיר.
מאוד כדי לך לא לחזור להיות חברה שלו."
"למה?"
"כי אז לא יהיה לך טוב. תאמיני לי."
"מיכל אני אעשה מה שבאלי.
אני אוהבת אותו"
"אהה פתאום את אוהבת אותו!"
"זה לא פתאום. תמיד אהבתי אותו.
לא אמרתי את ה כדי לא לשבור לך הלב."
"אבל בכל זאת שברת. ועכשיו יש לך הזדמנות לתקן את זה"
"אבל מי אמר שאמיר ירצה אותך?"
"תאמיני לי שהוא ירצה."
"מאיפה לך?"
"כי איתי הוא התנשק במסיבה."
פרסים למנויים
אין לי כח להודיע עכשיו לקבועים,
אני אודיע יותר מאוחר ^^
אוהבת המון,
תמרוצ'קע 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
