נו יופי אז תארגן לו אקמול מה אתה רוצה ממני?
אפרופו אהוד בנאי, ב- 21.8 חגגתי לא אחד אבל שני ימי הולדת מאד מיוחדים:
אחת לאבא שלי, שנתנו לו במתנה דיסק עם הלהיטים של אהוד בנאי
ואחת לקלרושית!!!
האמת היא שגם חגגנו לה גם כמה ימים לפני זה בגלל שבתאריך הזה טלי הייתה בטורקיה אז באיזה יום ראשון אחד טלי אני קלרה ויערה לקחנו אותה לבית קפה הזה בפארק רעננה.
אני וטלי חשבנו על מתנה מאד מקורית בשבילה:
הכנו לה דיסק עם 19 השירים שהיא הכי אוהבת\יכול להיות שתאהב פלוס שיר בונוס שנקרא "כללי בניית האקורד" שהומצא והולחן על ידי ועל ידי טלי במיוחד בשבילה.
ההקלטה נראתה נורא מסובכת במיוחד כשאין אולפן הקלטות מקצועי
(בכל זאת אני לא עשירה כמוכם צפונים..)
אז בגלל התקציב הדל במיוחד נאלצנו להשתמש בדרכים אלטרנטיביות להקליט:
לקחנו את מייזי, האמפית4 שלי
שמנו אותה על מצב הקלטה
לקחנו מנורת שולחן
שמנו על הפסנתר
תלינו את מייזי על המנורה כדי שאיכות ההקלטה תהיה טובה
והכל קרה ב- 9 בערב.
נהדר לא?
למרות שעד כמה שזה נראה מתוסבך הצלחנו להקליט את השיר אך הוא לא יושמע למאזינים זרים מלבד קלרה עצמה.
בכל מקרה יש לי עבודה לא גמורה בערבית
ולא רק זה
בטעות זרקתי את המחברת עם כל הסיכומים שלי בערבית.
אין לי מחברת.
וזה לא הדבר היחיד שאין לי:
כולכם וודאי יודעים שפול מקרתני מגיע לארצנו הקטנטונת וכששמעתם את זה המחשבה הראשונה שצצה לכם בראש זה "אני כל כך הולכ\ת לזה!!"
וובכן, גם אצלי המחשבה צצה
אך תופתעו לדעת שעניין הכסף לא מטריד אותי כלל וכלל.
מה שמטריד אותי יותר זה שבתאריך הזה אני לא אוכל להגיע לשם בכלל
אני וכל חברי למגמת המוזיקה
מופתעים? גם אנחנו. אני אסביר:
יש איזו רכזת במגמה שהחליטה לתקוע את הסמינר של מגמת המוזיקה בתאריכים ה- 24-25.9
ומתי יוצאת ההופעה של פול מקרתני? ב- 25.9
ואני יודעת מתי כי אני בדקתי באתר של הבית ספר.
אם היא לא תשנה את התאריך היא כרגע אשמה בפספוס רגע היסטורי שהיה אמור להתממש לפני 40 שנה.
וזה לא הדבר היחיד שהיא אשמה בו:
זה היה יום תמים עוד לפני שהתחיל החופש שהחלטתי שאני רוצה להצטרף למקהלת "הזמיר" (מקהלה ששרה שירי תפילה וזוכה לטוס לניו יורק)
החלק הראשון באשמה זה שהמורה שעתידה להיות רכזת מגמה לא הודיעה לכולם באופן רשמי מתי האודישנים ואיפה הם מתקיימים. היא הודיעה רק למי שהיא רוצה להודיע, במילים אחרות, דיסקרטיות.
החלק השני באשמה זה שאם כבר היו אודישנים ולא ידעתי ורציתי להיבחן שוב, היא פשוט בוחנת מיד בלי שום אזהרה מוקדמת.
ואכן נבחנתי ושרתי לה 2 שירים. לטענתה היא אומרת שכרגע יש מקום רק למעטים ובינתיים כדאי שאני אגיע לעוד כמה חזרות כדי לראות איך אני מתקדמת. היא אמרה לי להשאיר את מספר הטלפון שלי (עוד תבינו למה זה מודגש) והיא תיצור איתי קשר בהקדם.
החזרה הבאה שנקבעה הייתה ליום רביעי, ואכן יום רביעי הגיע
לקחתי את המפתחות של הבית והתכוננתי לצאת מהבית
כאן מתחיל החלק השלישי והאחרון בטרילוגיית האשמה:
שמעתי צלצול טלפון וענתה לי טלי
מה טלי אומרת לי? את לא צריכה לבוא לחזרות ביום רביעי, רונית אמרה לי להגיד לך שאת בסוף לא בזמיר
הדבר היחיד שאני רוצה להשנות במשפט הזה זה: את לא צריכה לבוא לחזרות ביום רביעי, רונית הסירה את האחריות ממנה והעבירה אותה לטלי כדי שטלי המסכנה תרגיש רע מהסיפור.
מצידי זה כמו שרופא אומר לאבא להגיד לאמא שהבן חולה במחלה קשה.
אמנם הזמיר זה לא קריטי כמו המקרה שצויין, כי כבר לא אכפת לי מזה אבל עדיין מה שהכי הרגיז אותי זאת הסרת האחריות של משהי ש*אני חוזרת* עתידה להיות רכזת מגמה.
ובתור רכזת מגמה היא חייבת לקחת אחריות על כל תלמיד במגמה באשר הוא, ולא לשלוח לי שליחים ולעשות קומבינות בסתר וללחוש לפייבוריטים שלה באוזן שהשאר לא יישמעו.
לכן לדעתי כבר מצאתי סיבה לכך שהיא לא מתאימה להיות רכזת מגמה
וזה עוד לפני שהתחילה השנה
אולי במהלך השנה היא תוכיח לי אחרת, לכו תדעו...
אבל כרגע היא לא רכזת מגמה מבחינתי.
מבחינתי כרגע אפילו אין רכזת מגמה.
~סוף חפירה~
וכעת לחלק הטוב:
יום חמישי היה היום האחרון שבו עבדתי בקברביקיו
וגם היה יום הולדת של אחת הבוסיות
אז החלטתי לעשות מעשה נחמד ולקנות לה מתנה
קניתי לה כוס לקפה מאד יפה בהפנינג
סבבה הלכתי לי לקופה כרגיל
פתאום צלצל הטלפון
"שלום אביה?"
"כן"
"מדבר *משהו שאני לא זוכרת את השם שלו* מגלגל"צ, אני שמח להודיע לך שזכית בדירוג המצעד שלנו וזכית באמפי 3"
"מממ *מופתעת* וואוו.."
"בסביבות רבע לארבע יקראו את השם שלך ברדיו"
"תודה רבה רבה"
וזה היה טיפה לא צפוי...
אז כל מי ששמע בגלגל"צ "אביה אהרוני מכפר סבא" זאת אני 
במקרה במקרה גם אמא שלי שמעה את זה..
ונחזור לעניינו:
הגעתי למקום והוא היה מקושט לחלוטין לכבוד היום הולדת שלה
היו מלא כיבודים על השולחן
והיה מאד מאד שמח
הבאתי לה את המתנה
והיא ממש אהבה את זה
הסרוויס היה נחמד, כל הזמן שהתכוונתי לעלות קומה פילחתי איזה במבה או עוגה
ולקראת הסוף נפרדתי בחיבוק מכל הצוות הכל כך קטן
זה טוב צוות קטן כי ממש הרגשתי שאני במשפחה
היה מאד נחמד אבל בעיקרון נמאס לי
כמה אפשר?
אפילו חלמתי חלום מוזר באחד הלילות שאני במסעדה ולקראת סוף היום בא לקוח והוא רואה שכל הברזים דולפים ומשפריצים לכל עבר ואני פשוט עמדתי על השולחן וקפצתי מרוב אושר וכולם הסתכלו עליי במבט של WTF?
אתמול חלמתי חלום שאני חולמת חלום
מה שנקרא חלום בתוך חלום...
זה היה מגניב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
