"הדרך הכי אמיצה לחיה קטנה שלא לפחד, היא לרעוד בפנים בלב."

ככה אני רוצה שהיא תראה:

היא תהיה פה באילת כמובן, עם כל המשפחה והחברים שלי, המורים, המכרים מתנועות הנוער וכו'. כולם יספידו אותי ויגידו עליי דברים יפים, אבל דברים יפים באמת, לא רק דברים שאומרים על אנשים שמתו. יהיו שם הרבה בלונים לבנים, והרבה אוכל, וחבצלות. שישימו לי חבצלות על הקבר. זה פרח נורא יפה, אבל מצד שני גם נורא טהור וסולידי. בטח יהיו שם אנשים שלמרות העצב ימצאו דרך להריץ בדיחות על המוות שלי [לאו דווקא על העובדה שאני מתה, אלא על הדרך שבה מתתי] כמו ליזה, אלונה, ניב, ועוד אנשים שהציניות עושה להם לא טוב בחיים.

כולם יבכו המון, אבל איך שתיגמר הלוויה ויגיע האוכל ילכו לקייטרינג. תוכלו לנגן את אחד מהשירים הבאים, או את כולם:

שיר עצוב- אביב גפן

יומן מסע- אביב גפן

אם מתים עדיף למות בסתיו- אביב גפן [בהנחה שאמות בסתיו, כמובן. זה יהיה מטופש לשים את השיר הזה אם אמות באביב, בקיץ או בחורף.]

הקית האחרון- שפיות זמנית

תחזור תחזור- משינה

אביתר בנאי- כלום לא עצוב

עברי לידר- איש יקר

הפרוייקט של עידן רייכל- שושנים עצובות [אבל אל תשימו לי שושנים על הקבר, זה לא פרח של לווית.]

שלום חנוך- אהבת נעוריי

Hallelujah- Leonard Cohen

Wish you were here- Pink Floyed

Mother- Pink Floyed

Tears in heaven- Eric Clapton

אם תרצו לשים תמונה שלי בלוויה, קחו אחת מהתמונות שאני מפרסמת בבלוג, כי זה אומר שזו תמונה שאני מספיק רוצה שאנשים יראו אותי בה.

רק שלא תגידו שלא אמרתי לכם.

[פוסט זה נכתב באופטימיות גמורה, בלי שום נטיות התאבדותיות. האמת שהיה לי לילה נפלא, אחרי שבוע בערך שלא היה לי כזה.]