"הדרך הכי אמיצה לחיה קטנה שלא לפחד, היא לרעוד בפנים בלב."

כבר שכחתי מזו שגרה, והחזרה ההפתעתית שלה בבום לא עזרה כ"כ.

הימים מטורפים, אבל משום מה הם כבר לא טסים לי כמו בפעמים קודמות. לא נורא, עוד חודש פלוס מינוס ונרגע לי קצת הלו"ז [הודות לסיום המתמט', הופעה של מטרופולין ונסיעה לת"א וכו' וכו'.]

אנשים מתגלים כצבועים עוד יותר ממש שחשבתי, אבל לצד האכזבות יש גם הרבה הפתעות לטובה ודברים חדשים ונהדרים שמסמנים את תחילתה של תקופה טובה..

התקופה הזאת ממש רעה, מכל הבחינות, מההרגשה הפיזית והנפשית, ובעיקר מהלחץ השגרתי-מדי-הזה.

טוב לדעת שלפחות בכל השגרה הזאת יש עוד כמה דברים שהם לא ממש נורמליים.