"הדרך הכי אמיצה לחיה קטנה שלא לפחד, היא לרעוד בפנים בלב."

זה כאילו כל שבוע שנגמר הוא עוד תקופה שנגמרת, כי הכול כ"כ עמוס וקורים כל כך הרבה דברים..

אפילו את המחשבות ואת מה שאני מרגישה אני כבר לא מצליחה לכתוב באופן מסודר וברור.

הבלוג הזה צועק לי שהוא רוצה פרטיות,

אבל מצד שני זה לא נורא, כי בין כה היחידים שמבינים מה אני באמת כותבת פה הם כאלה שאני מדברת איתם גם מחוץ לבלוג.

התקופה הזאת לפני שנה הייתה מלאת נוסטלגיות, ואפילו שאתה לא היית חלק ממנה (פחות או יותר) היא הייתה אחת התקופות היפות של החיים שלי.

נטף, אלונה, ניב, ב"ש, נינט, יוני, נסיעות, פורים, ליקויי לבנה, ים, קיץ, נמרוד, מסיבה, חופש, הקלות.

זה כאילו כל מה שקורה עכשיו מכין אותי לזה מחדש.

הלוואי