אני יודעת שזה קצת מוקדם מידי לפרסם את הפרק השני... אבל שיהיה.
אני מקווה שתהנו, והפרק יהיה מעניין יותר.
קריאה נעימה :]
"אני האחות של דיוויד ומקס, באתי לקחת אותם" אמרה לגננת שלהם מיד כשהגיע לשם בעודה מתנשפת בכבדות.
"בפעם הבאה תשתדלי לבוא חצי שעה לפני, כולם כבר עזבו את הגן לפני רבע שעה" אמרה לסאם.
"אני מצטערת מאד, התעכבתי בכיתה בגלל שהיה לנו מבחן בשעה האחרונה, זה לא יקרה שוב" סאם ניסתה למצוא תירוץ מוצדק.
"אני מקווה מאד"
סאם, דיוויד ומקס הגיעו לביתם, כשבעודם רק נכנסים אליו רובין מופיעה משום מקום ומתחילה עם ההשפלות שלה.
"אז שוב לקחת אותם מהגן, אה? פריירית..." אמרה רובין לסאם.
"כן, לפחות אני דואגת לאחים שלך... תזכרי שאת האחראיות שלך אני לוקחת וממש לא כדאי שדון יידע על זה" השיבה.
"איזה אחראיות באמת, חבל שלא השארת אותם שם, אף אחד לא ירגיש בחסרונם.. ומאבא שלי אני לא מפחדת בכלל, הרי אמא היא זאת שאומרת לך לקחת אותם כל הזמן, לא?"
"כן, עוד אחת שלא אכפת לה מהמשפחה שלה... או יותר נכון מהילדים שלה" אמרה סאם.
"תיזהרי סאם! אנחנו אלו שנותנים לך איפה לגור, אז תלמדי לכבד, לדבר יפה ולעשות כל מה שאומרים לך בלי שום טענות! את לא כמוני, וגם לא תהיי, את לא שייכת אלינו, תקלטי את זה! אבא שלי סתם מטומטם שהחליט לאמץ אותך... הוא חש פתאום איזה בית יתומים..."
"אני לא כמוך, וגם לא ארצה להיות כזאת בכלל. אם היה לך טיפה של רגש כמו שיש לאבא שלך, הייתי נעלבת ממה שאמרת כרגע. אבל כביכול ואין לך סיבה להיות גאה במה שאת, כל מה שאמרת ניכנס מפה ויצא משם" ענתה סאם בעודה מכוונת את אצבעותיה על אוזן ימין ושמאל.
פתאום לילי הגיחה מן מהסלון שבבית, ובצעקות מטורפות אמרה:
"אין לה סיבה להיות גאה במה שהיא? היא בת למשפחת שוורץ וזו אחת מהמון סיבות שיש לה להיות גאה במה שהיא. את לא שייכת אלינו, זה רק טירוף של בעלי לאמץ אותך! בדיוק כמו שרובין אמרה. ובגלל ההתחצפות שלך, את לא תצאי לשום מקום ללא רשותי ותעשי את כל מה שאני אומרת לך! עכשיו תתחילי בלנקות את הבית ביסודיות, ותעשי את זה טוב! אפילו יותר טוב מאמא שלך!" פקדה לילי.
"את צודקת, אני כלום בלעדיכם..." אמרה סאם והחלה בעבודתה.
"חה חה חה, מגיע לך!" צעקה רובין.
"ומה את צוחקת גברת צעירה? כל עוד וסאם עובדת, עלייך להיות עם האחים הקטנים שלך.." אמרה אימה.
"אבל אמא!..."
"לא רובין, גם את צריכה להיות עם האחים שלך! עכשיו לכי ושחקי איתם..." פקדה לילי.
וכולם ניגשו לענייניהם.
בבוקר שלאחר מכן סאם חזרה לכיתתה עם תחושה רעה ומבולבלת.
החל השיעור הראשון, והתבשר להם שהם מסיימים מוקדם יותר מן הרגיל.
וסאם לא הרגישה שמחה במיוחד, הרי היא לא הייתה נלהבת במיוחד מלחזור לבית ה"חם" וה"אוהב" שלה.
לאחר השיעור הראשון, החל שיעור כימיה...
"בוקר טוב י'5" אמר המורה.
"בוקר טוב המורה" אמרו התלמידים.
"בתקופה הקרובה תתבקשו להכין פרויקטים עם בני זוגכם, תתחלקו לזוגות בלבד"
"יש!" נשמעה המילה מכמה תלמידים.
"אבל לרוע מזלכם, את הזוגות אני אקבע בעצמי" פסקה המורה ומיד נשמעו קריאות בוז.
"שקט י'5! עכשיו אני אתחיל בקריאת הזוגות שהחלטתי מראש..."
לאחר כמה זוגות שהושמעו, נשמע הזוג טום וסאם.
"מה?!" צעקה סאם לכיוונה שם המורה.
"משהו לא בסדר עם השיבוץ שעשיתי בינך לבין טום?" שאלה בפרצוף תוהה.
"כך חשבתי..." אמרה המורה עוד לפני שסאם הספיקה לענות.
סאם הפנתה מבטה אל טום, בעוד שהוא מחייך אליה.
הצלצול להפסקה נשמע, כל התלמידים יצאו מן הכיתות.
"סאם! חכי רגע!" טום קרא לכיוונה מיד כשיצאה מן הכיתה.
"מה אתה רוצה?" שאלה אותו כשהיא רק מאיצה את הליכתה כדי להתחמק.
"תעצרי רגע.."
"אין לי הרבה זמן בשבילך אז בבקשה תמהר"
"טוב רק אל תהרגי אותי..." אמר טום בפרצוף תמוה.
"ידעתי.." אמרה סאם והמשיכה בהליכתה.
"מה? מה ידעת?"
"אתה בדיוק כמו כל האחרים! אתה מתייחס אליי שונה בגלל שאתה חושב שאני שונה..."
"אני לא חושב שאת שונה.. אני רק חושב שאת.. פשוט לא דומה לאף אחת אחרת" אמר טום.
סאם נעצרה.
"אתה חושב שאני מה?.." שאלה אותו.
"לא דומה לאף אחת אחרת.." ענה.
"וזה אומר ש...?"
"את לא שונה, את מיוחדת.. ואני לא מתייחס אלייך שונה. את פשוט התנהגת אליי בצורה אנטיפטית, אז איך אני אמור להגיב?"
"אוקיי...." אמרה סאם בעודה מסמיקה ברוב בושה.
אחרי כמה רגעים של שתיקה.
"אז את לאן את ממהרת כל כך?" שאל אותה טום.
"זה לא שאני ממהרת... אני כל הפסקה הולכת אל המקום שאני הולכת אליו תמיד"
"והמקום הזה ב..?"
"למה אתה רוצה לדעת?" שאלה אותו בפליאה.
"זה כל כך סודי?" שאל בעודו מחייך אליה.
"כן, אם אני אגלה לך אני אצטרך להרוג אותך..."
"ניקח את הסיכונים" חייך טום.
השניים חייכו אחד לשני והביטו בעיניהם.
"אז, אכפת לך אם אני אצטרף? קצת חברה תתקבל בשמחה?" שאל טום את סאם.
"אממ, בסדר..." השיבה סאם בפרצוף מוזר.
בעודם הולכים אל המקום המיוחד של סאם, שאל טום את סאם שאלה ממש מפגרת:
"אז סאם? את באה לפה הרבה?"
"אתה רציני?" שאלה אותו בפרצוף של WTF.
"אממ, לא ממש..." הרגיש מבוייש.
"ככה חשבתי.."
"אז.. מתי מגיעים?" שאל אותה שוב.
"הגענו" אמרה סאם.
"אז זה המקום שלך?"
"כן..."
"איך את קוראת לו?"
"אין לו שם.." ענתה סאם בפרצוף עקום.
"אה, אוקיי..."
"למה רצית לבוא איתי לפה?" שאלה סאם.
"כי...כי רציתי לדבר איתך על העבודה בפיזיקה, וגם על הנושאים שלהם.. זה מקצוע ממש מעניין.."
"העבודה היא בכימיה.. ולא נראה לי שזה מקצוע מעניין במיוחד. ועכשיו רציני?"
"אה נכון.." אמר טום כשהוא מסמיק.
"אז למה רצית לבוא לפה? איתי?" שאלה אותו שוב.
"אממ, סתם.. רציתי להכיר אותך לפני שנתחיל את העבודה"
"אני לא עד כדי כך שונה מאחרים.. אתה יודע"
"טוב..." השיב טום.
הצלצול לסיום ההפסקה קטע את השיחה של טום וסאם.
"אז נחזור לכיתה?" שאל טום.
"אממ, בסדר.."
שניהם חזרו מחויכים מתמיד אל הכיתה, בעוד שרוני מביטה בסאם בקנאה.
בשיעור שלאחר ההפסקה, טום וסאם ישבו באותו השולחן, וידברו להם כל השיעור, הם גם קבעו ללכת לביתו של טום כדי להתחיל את העבודה בכימיה.
באמצע השיעור נשלח לסאם מכתב.
היא פתחה אותו, ובו היה כתוב:
"בסוף היום תחכי לי בכיתה, רוני."
כשיום הלימודים נגמר, סאם ביקשה מטום לחכות לה מחוץ לכיתה.
היא נשארה בתוכה וחיכתה לרוני.
לאחר כמה דקות רוני הופיעה... היא טרקה את הדלת וביקשה מחברותיה לשמור עליה.
מקווה שאהבתם את הפרק :]
בכל מקרה כדי לעשות אותו יותר מעניין, בפרק הבא אני אפרסם את התמונות של סאם, טום, רוני, רייצ'ל ורובין.
אלה לא האנשים האמיתיים, אלא סתם תמונות של אנשים שחשבתי שמהראה שלהם מתאים לאופי.
ביי עד אז!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
_הסיפורים_שלי_:]
