הכל התבלבל בי, אדום עם שחור עם כחול, מציאות ודמיון, פחד עם אומץ, רצון חבר לסלידה. הראש מסתובב ואני נאבדת (אולי בגלל זה מסתובב...). החיים שלי ממזמן הפכו לפלקט, פרסומת רייקנית שצורחת הכל רק לא את מה שקורה באמת שם בפנים. רוצה שייעזבו אותי כבר במנוחה, שיפסיקו לנסות לגעת, לפתור לי בעיות, שיפסיקו לחשוב שהם יודעים בדיוק מה טוב בשבילי, כי הפנים שלהם נמצא במצב הרבה יותר גרוע. שלא יחליטו ובטח שלא יתערבו! דיי נמאס לי מקבוצת המתיימרים הזאת שחושבים שהם יודעים הכל על חיי, כי למען האמת אף אחד לא באמת יודע. בכלל אני חושבת שאף אחד לא נותן את כל האמת, אנשים נוהגים לספר רק חצי אמת מתוכם, נדונתי להשלים עם העובדה שאף אחד לעולם לא ידע עליי הכל תמיד רק חצי, אולי בגלל זה מרגישה שכולם פה הם חצי אנשים, מנסה להבין מה יהיה עליי מכאן, אך לשווא, אפילו את החמש דקות הקרובות אין לי מושג איך לחזות ונשבר לי כל הזמן להיות תלויה במשהו אחר, מתיי אני אפסיק לזרום ואתחיל להזרים?! ואולי לא נועדתי להיות זאת שמזרימה..
חיים על ממתינה, נפש הרוסה ועוד יום של צום שעבר יחסית בהצלחה, וואוו עם חיים שכאלה מי היה רוצה למות?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.Bleach