Comfortably Numb

אדם קם בבוקר ואתה מפחד

אדם הולך לישון ואתה מתקרב

אדם מחפש נחמה ואתה בורח לעולמך

אדם מתעקש לשרוד ואתה בשלך

אדם מחפש דרך ואתה מוצא אפלה

אדם מוצא דרך ואתה בורח חזרה

למה, לעזאזל, אתה לא מבין שאדם זה אתה?!

You tried so hard to be someone
That you forgot who you are
You tried to fill some emptiness
‘Til all you had spilled over
Now everything’s so far away
That you don’t know where you are, you are

When all that you wanted
And all that you had
Don’t seem so much
For you to hold on to
For you to belong to

When it’s hard to be yourself
It’s not to be someone else
Still everything’s so far away
That you forget where you are, you are

ומנסים לנחם, דורשים בשלומי ובצעד נואש גם מלטפים, אך לשווא. שום נגיעה לא מגיעה אליי, על אף כל התחנונים שבי סוף סוף להרגיש. ואז מוציאים חיוך מאולץ ופולטים "הכל יהיה בסדר" יבש, מבקשים לחבק ואני אטומה יותר מבעבר, מכונסת בעצמי ובאותה נשימה מחפשת כמו מטורפת אחר פתחי יציאה.

אכזבה, איזו מילה רקובה, איבדה משמעות ליפני כל כך הרבה זמן. מעניין איך קוראים לבחורה שאפילו האכזבה ששכנה בה ברחה.

איך מגדירים בחורה ריקה מהכל?!

גוויה?

אז למה בכל זאת נושמת? מתיי תפסק כל ההתעללות הזאת, ואחדל לבזבז כל כך הרבה אוויר?!

ואמא משתדלת : "הנה, תראי כמה מדרגות מוארות יש בעתידך"

- אז איך זה, אמא, שרואה אני רק מכשולים בתוך מבוך אפלולי?!

ואבא רגיש יותר, מחפש מילים, מתאמץ. ובכלל ממתיי צריך לעבוד כל כך קשה איתי?!

מצחיק לראות כמה קטן הוא נראה פתאום, כמה הכל קטן יותר, כמה מתגמד לאור חיוורון גופי העבה. פני הליצן שלבשתי בתקווה שהחוץ יבין שהצליח במשימתו וינגן את מנגינת עסקים כרגיל בעוד שבפנים הכל בוער באש הבושה והשנאה שיהוו לפיד בקצה המחנה שיאיר את דרכי בכל רגע בו אחשוש ללכת לאיבוד.

בחיים לא הרגשתי כה מוזנחת, כה חסרה, עירומה כל כך ועם זאת מלאה בשכבות יותר מתמיד.