תמיד יהיו ילדים מגניבים חדשים לרצות לבלות איתם, ואז הילדים המגניבים הישנים יהיו כ"כ חסרי משמעות פתאום, כמעט מגוחכים.

אני קצת רוצה למות, אולי זה כי יום שישי בלילה ושוב אני סתם יושבת בחדר ושומעת פאנק של בנות. אולי זה כי החיים שלי פשוט חוזרים על עצמם באלף ווריאציות שונות ועדיין אין לי חבר. אין לי מושג למה אני כותבת את זה כאן, יחי הנוסטלגיה של הבלוג הזה שעדיין קיים בישרא כבר שבע וחצי שנים.

אני לא יודעת מה קורה עם החיים שלי, הלוואי וזה היה ברור יותר. כרגע אני פשוט מבזבזת את הזמן ונמאס לי מהכל.

עדיין לא ברור לי למה לעזאזל אני פה.