מידי פעם אני עוד נזכרת,שבבים של זיכרון ישן חמוץ-מתוק.

עוד אז.כמה זמן אנחנו מכירים? כיתה ד' לא? הרבה זמן...

בהתחלה היינו סתם חברים לכיתה,האימהות שלנו היו חברות טובות עוד מהלימודי אחיות ואתה אפילו זוכר שהיינו אצלכם פעם אבל אני לא זוכרת דבר מאז

עוד לפני כיתה ד'.

אני לא באמת זוכרת את כיתה ד' למען האמת אבל אני לא דוגמה.

גדלנו ביחד,בעצם כאשר התפצלנו לתיכונים ואתה הלכת לבית ספר צבאי באחד מימי הגדנ"א שלכם בכיתה ט' התקשרת סתם לדבר.על הא ודא.

התגובה הראשונה הייתה למה פתאום התקשרת אליי,התגובה השנייה הייתה שיחה ארוכה שבה נאלצת ללכת.

אני חושבת שבאותו הערב פגשת אותה,את אותה אחת שממררת לך את החיים עד היום (אני לא חושבת שאתה אי פעם תוכל להתגבר עליה למרות שאתה אומר שזה נגמר.סופית נגמר.אני אמנם צוחקת עלייך ואומרת לך שזה לא אבל אני מבינה יותר מכולם גם בלי שתגיד לי שאתה רוצה שזה ייגמר ושאפילו לך כבר יצא המיץ מכל הסיפור) אבל מי באמת זוכר אותה בימים שבו פתאום שב אליי זיכרון רחוק מהעבר.

זיכרון שבו זה רק אתה ואני מדברים ושותקים ביחד כאילו לא צריכים אף אחד.

אני זוכרת שמאותה כיתה ט' היינו בלתי נפרדים,כאחד,אוהבים אפלטונים שלא נמשכים אחד לשנייה אבל בהחלט אוהבים כל כך שלא באמת חשבתי שאי פעם נגיע למצב שבו אני יושבת היום וכותבת לך מכתבים אבל אתה לעולם לא תקרא אותם כי אני כבר לא אותו הבן אדם ואתה בהחלט לא אותו הבן אדם.

השתנת ונהיית גבר,זה כבר לא המכתב הראשון שבו אני כותבת אלייך,שבו אני שופכת את הלב שלי עלייך ושבו אני בוכה דמעות של אובדן וכאב לב.

מרוב שאני עסוקה ביום יום שלא לחשוב על זה ויש לי מיליון ושניים דברים על הראש אני לא חושבת על זה שאיבדתי.איבדתי חלק מאוד חשוב מהלב שלי.

חלק שהתמלא אבל לא עד סופו.

כשהודעתי לך שהוא ואני ביחד אני לא יודעת עד כמה באמת שמחת כי בכל זאת,זה אומר שאתה הולך לאבד אותי.אחי גם איבד אותי אבל הוא זה משהו אחר.

אחרי שסיפרתי לך שאנחנו רוצים ילד כל כך כעסת שנראה וזה היה הקש ששבר את גב הגמל,נראה לי שזה מה שבאמת גרם לך להתרחק ממני סופית כי לא יכלת לסבול איך אני הורסת לעצמי את החיים.

אולי עכשיו כבר מאוחר להגיד את זה אבל אני מתגעגעת.לא תמיד אבל עדיין מתגעגעת.

אולי עכשיו כבר מאוחר לתקן את מה שקרה אבל אין לי את האומץ להרים אלייך טלפון (פעם לא הייתה לי בעיה לעשות את זה אתה קולט?!) וליפול עלייך.

אני כבר לא יודעת מה קורה איתך,אני כבר לא יודעת מה עובר עלייך ואם פעם ידעתי איפה אתה ומה אתה עושה היום אני פשוט לא יודעת כלום.

לפני כמה ימים התקשרו אליי החברה ואמרו שאתה לא בא לאנשהו.אני לא הייתי שם אבל סתם בשביל הקטעים התקשרתי אלייך להגיד לך שתבוא.

אחרי פחות מ-10 דקות אתה מתקשר ושואל איפה אני ומתי אנחנו יוצאים.

אני אומרת לך את האמת שאני לא מתכוונת לבוא נראה לי שנפגעת,שחשבת שאני באמת רוצה לראות אותך (רק חבל שאתה חושב שזה רק באירועים חברתיים הייתי רוצה לראות אותך גם הרבה מעבר אם היה לי את האומץ להרים את השפופרת ולהגיד לך יאללה בוא.לשתות).

אויי..חבר יקר רק מעטים יודעים כמה קשה לי לבד.

פעם הייתה שם,פעם הקשבת ואני הקשבתי פעם היינו משהו אחר.

חבל שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה,לא הייתי עושה שום דבר אחרת אבל בהחלט הייתי שומרת עלינו.

על הבועה שלנו.